החברה היא כמו ה־Google Docs של עולם העיצוב. לפני Figma, עיצוב אפליקציות היה סיוט: בעיקר בעזרת קבצי Sketch כבדים, תוספים, שמירות ידניות, ואינסוף גרסאות: superFinal-final-v3.sketch. השחקנית המובילה הייתה Adobe Photoshop ודרשה התקנה כבדה של התוכנה על המחשב, רישיון שימוש יקר וזמן למידה ארוך של המוצר. התחום היה סגור למעצבים מקצועיים בלבד.

ואז נכנסה Figma - כלי חדש, מבוסס דפדפן, עם שיתוף בזמן אמת, חינמי להתחלה, ופשוט לשימוש.
מעצבים, מנהלי מוצר ולקוחות סוף סוף עבדו על אותו קובץ, יחד, בלי לשלוח PDF לכל העולם.
יתרה מכך, Figma הפכה לפלטפורת עיצוב שלמה ושילבה ניהול גרסאות, הערות, יצירת פרוטוטייפים ועוד.

ההצלחה של Figma הייתה כל כך גדולה, ש־Adobe ניסתה לרכוש אותה בעסקה של 20 מיליארד (!) דולר - אבל הרגולטורים שמו ברקס, והעסקה נפלה. Figma נשארה עצמאית, ואפילו הנפיקה לאחרונה בהצלחה בבורסה.

אבל מאחורי החיוכים, משהו משתנה לה מתחת לרגליים…

איך בנו עד היום מוצרי תוכנה? 🔧

המודל הקלאסי נראה בערך ככה:

1. מנהל המוצר - כותב אפיון בן 14 עמודים של הפיצ'ר החדש. חצי מזה ישתנה/לא ייבנה. מרבית מזה לא ייקרא.. מעביר את האפיון למעצב.

2. המעצב - הופך את הטקסט לעיצוב מסכים מהממים, כולל כפתור שקוף עם נצנוץ שאף אחד לא ביקש. כאן נכנסת Figma. המעצב מעביר את העיצוב למתכנת.

3. המתכנת - מקבל את העיצוב, אומר למנהל המוצר ש“זה ייקח חודש”. מנהל המוצר חותך חצי מהאיפיון כולל את הכפתור המנצנץ כדי לצמצם לשבועיים.
זה עדיין לוקח חודש..

4. המשתמשים - משתמשים בעשירית מהיכולות.

האתגר תמיד היה: איך לזהות מה באמת נותן ערך ללקוח.

ואז נכנס ה-AI

ה־AI מערער את כל שרשרת הפיתוח הקלאסית. אפיון יכול להפוך לקוד עובד תוך שעות - אין קפיצה בין כלים, אין צורך לחכות למתכנת שיתרגם עיצוב ל־HTML. פשוט - מהחזון למוצר, (כמעט) בלי עצירות ביניים. קלי קלות..

בעזרת כלי Vibecoding, למשל, בונים את ממשק המשתמש מהוראות שניתנות בשפה טבעית. כותבים הוראות ומיד רואים תוצאה חיה.
אין ״אצלך זה נראה אחרת״, אין PDFים, אין המתנה למתכנת.

אם המגמה הזאת תתרחב - Figma עלולה למצוא את עצמה מחוץ למשחק. רעיונות חדשים יתורגמו מיד לקוד או לפחות לאבטיפוס אמיתי, בלי לעבור דרכם.

האם זה סוף הדרך? לא אם Figma תגיב מהר

אם Figma תמשיך להתמקד רק בעיצוב, היא תמצא את עצמה בדרך הבטוחה למטה 📉

היא תהיה חייבת למנף את הנכסים הגדולים שצברה בדרך - הקהילה הענקית, הרגלי העבודה שכבר השתרשו אצל צוותי מוצר, ו־האקו־סיסטם של תוספים.
כדי לשרוד, היא חייבת להפוך את כל אלה ליתרון תחרותי:

• לשלב יכולות Vibecoding – כך שאבטיפוס יהפוך בלחיצת כפתור לאפליקציה עובדת.

• להרחיב את קהל היעד - לא רק מעצבים, אלא גם מנהלי מוצר ומתכנתים שיכולים לעבוד יחד בתוך Figma.

• להטמיע יכולות נוספות ממחזור החיים של תוכנה: מה המשתמשים רוצים, איזה פיצ’רים עבדו בפועל, ועוד.

כמו בכל תעשייה, גם כאן AI מציע סיכון או הזדמנות - לגלוש על הגל, או לטבוע בו 🏄‍♂️

המשלוח מהסופר מגיע בלחיצת כפתור, אנחנו מארגנים לעצמנו דייט בסווייפ, ואנחנו במרחק של שלוש שניות מכל שיר בעולם (זוכרים שפעם היינו מחכים שיגיע הדיסק, או שהשיר יתנגן ב־MTV?).

וכמובן, מרבית התוכן שאנו צורכים (כן, כולל זה שאתם קוראים עכשיו) נמצא במרחב הדיגיטלי.

בדיגיטל הכול קל. ניצחון מוחץ לעולם האמיתי 👊

אבל הבעיה היא כשהכול קל, הכול גם נהיה אותו דבר.

המסכים כבר לא עושים לנו וואו.

למה? כי היום AI יכול לייצר טקסט, תמונה או סרטון מטורף בכמה שניות.
וזה כבר לא מיוחד - כי כולם עושים את זה.

ככה פשוט עובד העולם - דברים שקל לעשות, אין בהם ערך.

אפילו ההשקה של GPT-5, עם כל היכולות המרשימות שלו (זה עדיין לא AGI), רק מחזקת את התחושה: המהפכה הבאה לא תגיע במודל חכם יותר, אלא במה שאי אפשר לייצר בקליק.

אז מה כן ירגש בעתיד הנראה לעין?

חוויות פיזיות. זה הדבר היחידי שה-AI לא מסוגל (עדיין?) להתחרות איתו.

המודל של איקאה 🔧

איקאה היא לא חברת רהיטים - היא חברת טיולים 👣

אתה נוסע לאיקאה כי חסרה שידה לחדר שינה ו-3 שעות מאוחר יותר יוצא עם שקית נרות, צמח מפלסטיק, סט צלחות, וילון, רכבת עץ לילד ובטריות.

ואולי הקטע הכי מבריק? באתר שלהם אפשר לראות את כל המוצרים, אבל אי אפשר להזמין אונליין. וזה כמובן אינו מקרי.

כי איקאה יודעת: הערך והבידול שלה אל מול אינסוף החנויות האינטרנטיות הוא שאתה חייב להגיע לחנות.

וברגע שהגעת - תתכונן להוציא פי כמה משתכננת 💰

החללים המעוצבים, הריח של הקציצות השוודיות המוזרות, המוצר שאתה מרכיב בעצמך - כל זה יוצר חיבור רגשי שלא נשכח.

יש לזה אפילו שם - אפקט איקאה: כשאתה שותף ליצירה, המוצר הופך לשלך.

אז מה יעלה בגורל הדיגיטל?📱

בדיוק אותו דבר.

בעולם שבו תוכן דיגיטלי הופך ל-commodity, כדי לייצר בידול וחיבור עמוק, חברות חייבות לשלב חוויות פיזיות עם המוצרים הדיגיטליים:

• חוויות פיזיות - כנסים, מיטאפים, או ערכה פיזית כלשהי ששולחים ללקוחות.

• יצירת “אפקט איקאה” - תנו למשתמשים לבנות חלק מהמוצר (מישהו אמר vibecoding?), להציע רעיונות, לקבל פיצ'רים נסתרים רק להם ועוד.

• חיבור אונליין־אופליין - איקאה משלבת חוויות פיזיות ודיגיטליות בצורה מעולה.
  לדוגמא, איקאה מספקת AR להדמיית רהיט בבית שלכם.
  אז למה שמערכת SaaS לא תעשה משהו דומה?

נניח שאתם מפעילים מערכת ניהול פרויקטים כמו Asana או Monday.

אפשר להציע ערכת שולחן פיזית ללקוחות פרימיום: דמיינו לוח מגנטי מעוצב עם סטיקרים חכמים שמסונכרנים אוטומטית עם המשימות במערכת.

כשמזיזים פיזית משימה מ"בתכנון" ל"בביצוע" על הלוח - זה מתעדכן בלוח הפיזי בזמן אמת.

ככה החוויה הדיגיטלית מקבלת מימד מוחשי, אנשים מרגישים את ההתקדמות, ותכל׳ס זה סתם מגניב.

למה זה קריטי עכשיו?

כי כולם עכשיו הולכים בכל הכוח על AI וטכנולוגיה.
הפערים הטכנולוגיים נסגרים מהר וכבר לא יספיק לטעון שאתם AI לזה ולזה.
אבל חוויה פיזית, כזו שעובדת על כלל החושים ומייצרת זיכרון - הרבה יותר קשה לייצר ולשכפל.

וזה בידול אמיתי.

מהיום, רק תוכן “אותנטי”, מעשה ידי אדם, יזכה לתשלום.

מזתומרת? אם העלתם ליוטיוב סרטון שנראה כאילו ChatGPT ו־Claude כתבו וביימו יחד - גם אם זכיתם למליוני צפיות, לא תראו ממנו שקל.

למרות שזה נשמע אידיאולוגי, מדובר בעיקר מפאניקה עסקית.

כדי להבין למה, בואו נסתכל על מה שקורה בפלטפורמה אחרת — חברת פייבר (Fiverr).

להזכירכם, פייבר היא פלטפורמה שמחברת בין אנשים לשירותי פרילנס - בעיקר למשימות כמו קריינות, הכנת לוגו לעסק, ועוד.

אז לפני כמה חודשים, מנכ"ל Fiverr, מיכה קאופמן, שלח את המייל הבא לכלל עובדי החברה.

לזכותו ייאמר שהוא לא ניסה לייפות את המציאות עבורם:

“אנחנו חווים את ה־iPhone moment של היצירתיות.”

“כשכל אחד יכול לייצר לוגו, קריינות או טקסט בעזרת AI — מי צריך פרילנסרים?”

"AI מגיע לקחת את העבודה שלכם. לעזאזל (תרגום צולע..) הוא מגיע לקחת גם את העבודה שלי..”

"הבעיות שהיו פעם קשות יהפכו לקלות… הבעיות שהיו פעם בלתי אפשריות יהפכו לקשות”

בקיצור, ה-AI הוא לא פחות מאיום קיומי על מרבית הפרילנסרים בפייבר - וגם על פייבר עצמה.

נחזור ליוטיוב.

ועכשיו תשאלו את עצמכם:

אם כל אחד יכול לייצר סרטון ביוטיוב תוך שניות - בלי מצלמה, בלי מיקרופון או אפילו בלי רעיון -

מי בכלל צריך יוצרי תוכן אנושיים? או פרילנסרים?

הבעיה היא, וכבר דיברתי על זה רבות בעבר, שתכנים מבוססי AI, על אף האיכות שלהם, יוצאים גנריים וחסרי יציאתיות.

אז כשכולנו רואים תוכן שנראה כמו שיבוט אחד גדול, אנחנו פשוט... זזים הלאה.

וזה מסוכן.

---

כדי שפלטפורמות כמו יוטיוב ופייפר ימשיכו להתקיים, הן חייבות לעשות שני דברים:

1. להגן על יוצרים אנושיים. להדהד את הערך ביצירתיות ומקוריות והעליונות האנושית על AI.

ולא רק ברמת האידיאולוגיה, אלא עם תמריצים חיוביים - ממש כמו שיוטיוב מנסה עכשיו.

2. להגן בכל הכוח על זכויות יוצרים ולהעיף תוכן משוכפל (שכנראה נוצר ב-AI).

המצקצקים יגידו שבסוף, זה עניין של ערך - אם סרטון שנוצר כולו ב-AI מביא הרבה צפיות, אז מה זה משנה.
למרות שזה יכול לשרת את יוטיוב בטווח הקצר, ברור שמבול תכני AI בינוניים שמזהמים את הפלטפורמה יגרום ליוצרי התוכן האמיתיים להפסיק להשקיע בה.

אז מי ינצחו בסוף - הבינה המלאכותית, על כל תכניה הבינוניים, או האנשים?
ימים יגידו. בינתיים הקרב רק מתחיל 🥊

Cloudflare - אחת מחברות התשתית החשובות באינטרנט שלנו - שינתה שורה קטנה בהגדרות, בפועל? האינטרנט הפתוח קיבל חומת תשלום.

מהיום, כל אתר שמשתמש בשירותיה יחסום כברירת מחדל בוטים של בינה מלאכותית, כמו GPTbot של OpenAI או ClaudeBot של Anthropic.
בואו נסביר מה הקטע פה..

💡 רגע, מי זו Cloudflare?

Cloudflare היא סוג של ה"מאחורי הקלעים" של האינטרנט.
היא מספקת תשתיות שמאיצות, מגנות ומנהלות תעבורת רשת עבור מיליוני אתרים - כולל אתרי חדשות, ממשלות, פלטפורמות מסחר, בלוגים, ואפילו כנראה מה שאתם קוראים עכשיו. תחשבו עליה כמו האיש שביניכם לבין האתר החביב עליכם.

החברה מטפלת בלא פחות מ־20% (!) מתעבורת האינטרנט העולמית.

כשחברה כזו משנה דיפולט (הגדרות ברירת מחדל) - זה לא שינוי טכני. זה שינוי כללי המשחק.

🤖 אז מה זה בכלל "לחסום בוטים"?

בוטים כמו GPTbot נקראים סקרייפרים - תוכנות שסורקות את הרשת, קוראות עמודים, ואוספות מידע כדי להעשיר את המודלים של הבינה המלאכותית.

אופי הסריקה דומה לבוטים של גוגל כדי לזקק את האינפורמציה שנמצאת באתר הנסרק.
רק שיש הבדל קטן:

• כשאתם מחפשים בגוגל – אתם מקבלים קישור (ותנועה לאתר).

• כשאתם שואלים את ChatGPT - אתם מקבלים תשובה. בלי לינק. בלי קרדיט. בלי תנועה לאתר.

עד עכשיו, הגישה של הבוטים לאתרים הייתה כמעט חופשית לגמרי.
ועכשיו? הבוטים האלה יתקלו בקיר.
Cloudflare סוגרת בפניהם את הדלת – אלא אם בעלי האתרים בוחרים במפורש לפתוח אותה.

ובמקום שהתוכן יזרום בחינם – הוא יזרום לפי תנאים. או לפי מחירון? 🤔

⚖️ למה עכשיו?

כי ברקע מתנהלת תביעה תקדימית של ה־New York Times נגד OpenAI ו־Microsoft (כתבתי על זה באריכות כאן).
הטענה: גנבתם את התוכן שלנו. לא שילמתם. לא הפניתם. לא נתתם קרדיט.

אבל יש כאן אתגר משפטי רציני - בשלב האימון של המודלים (שבו הם קוראים בערך את כל האינטרנט), קשה להוכיח הפרת זכויות יוצרים, שכן ה-New York Times ואחרים מהווים שבריר האחוז מהתוכן שהמודל התאמן עליו.

לעומת זאת, בשלב ה-inference - נגיד כשאתם שואלים את ChatGPT שאלה ומקבלים תשובה - אם הוא בודק באתר של New York Times ומחזיר פסקה כמעט מילה במילה - זה כבר סיפור אחר.

💰 Cloudflare זיהתה כסף על הרצפה

במקום להילחם בבינה המלאכותית - היא פשוט ניצלה את היותה השומר של האינטרנט והציבה שער .
השינוי כביכול קטן, אך גאוני - מה שהיה "פתוח כברירת מחדל" – עכשיו סגור כברירת מחדל.

מי שירצה להפעיל מחדש את הגישה - יוכל לעשות את זה בלחיצת כפתור.
אבל איזה אינטרס יש ל-Ynet, למשל, לפתוח את הגישה לבוטים מבלי לקבל תשלום על כך..
או, יפה ששאלת, אדון Ynet - תוכל לקבל תשלום דרך מרקטפלייס חדש בשם Pay-Per-Crawl - הבוטים יצטרכו לשלם לאתר (ו-Cloudflare כמובן תגזור קופון) עבור כל סריקה.

שח-מט ♟️

🌐 אז לאן זה הולך?

האינטרנט כמו שהכרנו - מבוסס שיתוף ופתיחות - מתחיל להיסגר.

מודלים יצטרכו לשלם על כל גישה לתוכן, קצת כמו תמלוגים.
בעלי אתרים ירוויחו. וה"אינטרנט הפתוח" ייראה הרבה יותר כמו נטפליקס.

״פוגעים לי בפרטיות״, ״עוקבים אחרי״, ״הטלפון מקליט אותי״, “מוכרים את הנשמה שלי לקוקה קולה ודניאל עמית״ 😱

ברוכים הבאים לאינטרנט של 2025.

גוגל (ופייסבוק/מטא, וטיקטוק, וטוויטר/אקס־או-איך שלא-קוראים-להם-היום) לא עושים עליכם מהלך בסתר.
הם חינכו אותנו:
השירות חינם, המוצר זה אתה.

—

הרבה אנשים שוכחים את הכלל הבסיסי ביותר בכלכלה. בכל עסקה יש שלושה צדדים - מוכר, לקוח, ומוצר.

כשקונים חלב במכולת - אתם הלקוח, בעל המכולת הוא מוכר והחלב המוצר.
כשאתם משלמים על נטפליקס - אתם הלקוח, והתוכן הוא המוצר.
כשאתם לא משלמים על יוטיוב - המפרסם הוא הלקוח, אתם המוצר, וגוגל? היא המוכר.

זה מבלבל, כי זה נראה כאילו השירות ניתן לכם.
אבל האמת היא שאתם רק החלב. אתם אלו שנצפים, נמדדים, מנותחים - ונמכרים.
הלקוח האמיתי הוא זה שמוציא כסף.

כמעט כל חברה שמנסה להרוויח מתוכן דיגיטלי, עוברת את אותו תהליך:
נגבה כסף חודשי על מנויים! זה נשמע טוב - הכנסות חוזרות, תלות רק בעצמנו, שליטה.

אבל אז מגיעה המציאות 📉

זה לא זול לאחסן ולגבות את התמונות שלכם ב־Google Photos - כולל הגיפים מהדודה, הסלפים, וה־40 תמונות של הכלב שלכם.
דמיינו שפורצת, לא עלינו, שריפה באחד מחוות השרתים של גוגל.
כדי לשמור על הגיף מהדודה, צריך עותק נוסף של הגיף. ועוד אחד. אולי ביבשת אחרת שבה לא הייתה שריפה..
וזה? עולה כסף. המון כסף 💰
מישהו צריך לשלם על כל זה.

—

אבל אנשים לא רוצים לשלם על תוכן.
הם התרגלו לחינם. מהר. וכשהם כבר פותחים את הארנק - זה רק אם אין ברירה.
אז החברות עושות פנייה חדה - מפרסמים. פרסונליזציה. מונטיזציה. מעקב 🕵️

והנה אנחנו עם ChatGPT ותכנית המנויים (הנאיבית?).
זה כמובן לא מספיק.
המודל יקר לתפעול, והתשלום החודשי לא מתקרב לסגור את העלויות בהפעלת אופרציה שכזו.

כמה זמן ייקח עד שהצ'אט יתמזג עם פרסומות? איך זה בכלל ייראה?
קבל המלצה "אותנטית" על פודקאסט? הצעת תובנה ממומנת על משחת שיניים?
העוזר האישי שאתה מדבר איתו כל היום יהפוך לסוכן מכירות.
לא כי הם רעים - כי אין ברירה. בסוף זה ביזנס.

דרך אגב, זו לא בעיה חדשה.
גם הטלוויזיות המסחריות מתפרנסות מפרסומות, ומתאימות לכם את התוכן (כן כן, גם את החדשות) - כדי שתמשיכו לצפות.
אם זה לא מפריע לכם כשהמניפולציה מגיעה מחדר הבקרה של חדשות 12 או 14, למה זה כל כך מזעזע כשזה קורה בטיקטוק?

—

אנחנו מתייחסים לפרטיות כאילו היא זכות בסיסית. חוקתית.
אבל מתנהגים אליה כמו לאקסית - מתלוננים עליה בפומבי, אבל חוזרים אליה כל פעם כשהיא קופצת לנו בעין.

רוצים פרטיות אמיתית? תשלמו.
רוצים הכול בחינם? גם זה בסדר.
אבל לפחות תפסיקו להתבכיין. בסוף זה ביזנס…

Benn Stancil קרא לזה: The Meme Company.
חברה שהתכלית שלה הוא עצם השיחה סביבה.
זה יכול להיות סיפור פרובוקטיבי, מם מגניב, או מייסד כריזמטי. כל עוד מדברים עליך, אתה "על העגלה".

אבל בסוף… אם אין מוצר - אין חברה.
וכשכל המאמץ מושקע בבאז ותעלולים שיווקיים, אין שום דבר להישען עליו כשהרעש נרגע.

וכאן נכנסת הנסיכה התורנית של סיליקון וואלי - Cluely.
המייסד, Chungin "Roy" Lee, היה סטודנט באוניברסיטת קולומביה שפיתח בוט שעוזר למועמדים לרמות בראיונות עבודה.

הכלי התחיל כפתרון חתרני: עוזר לך לרמות בראיונות, בפגישות ואפילו בדייטים.
לי העלה סרטון שמדגים איך הבוט מזרים לו תשובות בזום בזמן אמת - וזה הפך לוויראלי בטירוף.

אוניברסיטת קולומביה החליטה להשעות אותו - דווקא לא בגלל השימוש בטכנולוגיה, אלא כי פרסם חומרים חסויים מההליך המשמעתי.
אז מה הוא עשה? הפך את ההשעיה לקמפיין שיווקי.
הוא הקים את Cluely, גייס כסף (כולל מ-a16z), שכר 50 משפיענים, ורץ עם הסלוגן “Cheat on everything”, כהמשך ישיר למעלליו באוניברסיטה.

על פניו מהלך הגיוני - בעולם שבו כולם בונים על אותם מודלי שפה כמו OpenAI או Anthropic,, הטכנולוגיה הופכת ל-commodity, ויזמים מתקשים לייצר moat.

אז מה כבר נשאר לבדל אותך?
ההימור הוא שהמוצר ישתפר בהמשך. ובינתיים? העיקר להישאר בכותרות ובתודעה הציבורית.

וכמו שקורה להרבה דברים שמתחילים כממים - צריך לתרגם את זה בסוף למוצר:
Cluely הפכה לכלי תמלול פגישות. עוד חברה שמספקת עוזר AI אישי.
פחות מרדני. יותר שגרתי.

וזה בדיוק העניין:
כדי לשרוד - המם חייב להתגלגל למשהו יציב.
אבל אז אתה מגלה שלפעמים אותה מערכת שהתרסת נגדה ובנית את כל המותג שלך על חשבונה - היא אותה מערכת שבסוף משתעבדים אליה.

אז מה אפשר לקחת מכל זה?

יזמים צעירים היום מתמחים ביצירת רעש, אבל שוכחים לשאול - רעש על מה?
מה באמת אני מנסה לפתור? ומה נשאר אחרי שהבאזז נרגע?

ואל תבינו אותי לא נכון. אין שום בעיה ביצירת באזז.
אבל אם אתה מתחיל מוויראליות, אל תתפלא כשצריך להמציא את עצמך כל שבוע מחדש.
כי אם כל מה שיש לך זה באזז -
אתה לא סטארטאפ, אתה פוסטר.

את האמת? אני לא מוצא. אני גונב 🥷

אוסטין קליון, בספרו Steal Like an Artist, אמר את זה הכי יפה - אין דבר כזה רעיון מקורי. אף רעיון לא באמת נהגה יש מאין. כל יצירה גדולה נבנית על גבי השראות, רעיונות, תובנות ודמויות שאספנו בדרך.

אבל יש דרך לגנוב ״נכון״ - לא להעתיק ולנצל, אלא לקחת את הנקודות החשובות, לחבר עם נושאים אחרים ולהרכיב מחדש עם פרשנות ועמדה אישית.

העמדה האישית היא קריטית, כי אחרת סתם מזבלים את המרחב הדיגיטלי ולא מוסיפים משהו חדש. והכי חשוב - תמיד, אבל תמיד, לתת קרדיט.

אז זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו.

עבורי, יצירת תוכן זה כמו פס ייצור: אני צורך תוכן כל הזמן - קורא, מאזין, ומדבר עם אנשים. מבחינתי זה כחומר גלם. ומחומרי הגלם האלה אני מרכיב רעיונות חדשים, בתקווה שיהיו החומר גלם של הבאים בתור.

אז הנה רשימה (סופר חלקית!) של מקורות ההשראה שלי בתקופה האחרונה. כל הלינקים פה כמובן לא ממומנים. תהנו 😘

---

📖 ספרים

• Pitch anything - התורה לאיך מציגים דברים ומשכנעים אנשים. אם אתם צריכים למכור רעיון (בסביבה עסקית או אישית), זה המדריך.

• Thinking in bets - שחקנית הפוקר לשעבר Annie Duke על קבלת החלטות בסביבת אי וודאות. שינה לי איך אני חושב על סיכונים.

• סיפורה של הפוליטיקה הישראלית - עמית סגל לוקח אותנו מההילה הנוצצת של המנהיגים שגדלנו עליהם אל המשחקים הפוליטיים שהפכו אותם למה שהם. למי שרוצה ראיה מפוכחת של המציאות שאנו חיים.

• מי הזיז את הגבינה שלי - קלאסיקה על התמודדות עם שינויים. קצר, חד, ועדיין רלוונטי אחרי כל השנים.

✍️ בלוגים

• Benn Stancil - התענוג של יום שישי. הרבה מהפוסטים נוגעים לעולם הדאטה, שזה התחום שבו Montara פועלת. אבל בלי קשר, מלא דעות מרעננות וכתובות בצורה מדהימה. הוא זה שגרם לי להתחיל לכתוב.

• Marketing Ideas - תום אורבך נותן מדי שבוע רעיונות מעולים לשיווק המוצר שלכם. קצר, מועיל ופרקטי.

• Strategy Breakdown - ניתוח מרתק על מהלכים אסטרטגיים של החברות המובילות בעולם. כל פעם לוקחים חברה אחת עם מהלך אסטרטגי אחד.

• הסולידית - גישה מדהימה לאיך לחיות כלכלית נכון והנגשה סופר נוחה לנושאים כלכליים כבדים.

• Andrew Chen - לא סתם הוא כל כך פופולרי. הרבה רעיונות מקוריים על שיווק, סטארטאפים ו-growth.

🎧 פודקאסטים

• הקרנף - יואב רבינוביץ׳ האחד והיחיד עם מנת האקטואליה + דעות מנומקות ומרעננות. אף AI לא יצליח להשתוות לאנרגיה שלו.

• Sharp Tech - בן תומפסון, אחד האנליסטים הגדולים בעולם, עם דעות מעולות שהרבה (גם אני..) אוהבים לצטט.

• מנועי הכסף - פודקאסט כלכלי וותיק ואיכותי.

• מפלגת המחשבות - ניתוח מעמיק ומאוזן של הרעיונות הגדולים בפוליטיקה הישראלית ובעולם. מיכה ואפרת עם כימיה נהדרת ותיאוריות שתמיד גורמות לי לחשוב מחדש.

👔 לינקדאין

• Amanda Zhu - חוויות כנות ומעשירות מהסטארטאפ שלה. האנרגיה שלה ממש יוצאת מתוך הכתיבה.

• Amitai Boneh - יש כל כך הרבה “משפיעני” AI שמעלים קליקבייטים חסרי ערך. הוא הדוגמא להיפך המוחלט.

• Oren Melamed - קצת יותר טכני. אחלה עדכונים ופרשנויות.

🎶 מוזיקה

אני אוהב כמעט הכול. הנה לינק לפלייליסט של מה שאני שומע עכשיו (הרשימה כל הזמן מתעדכנת).

---

זו רק רשימה ראשונה...

אם תתנו ❤️ - אכין חלקים נוספים.

פספסתי מישהו? מוזמנים להוסיף בתגובות.

Conviction - אמונה עמוקה, וודאות פנימית, החלטה שאי אפשר לערער עליה.

מי שבוחר לגור בישראל, חייב לבנות לעצמו Conviction.

לא רק תקווה. לא רק זהות. לא רק כי “כאן נולדתי וכאן נולדו לי ילדיי”.

אלא סיפור שמצדיק לחיות כאן ולגדל פה ילדים. זה יכול להיות דתי, רוחני, תרבותי, משפחתי, היסטורי וכו’.

כי בלי Conviction - כל מה שחווים פה נראה פשוט… לא הגיוני.

וברור למה יש את אלו שמחפשים מקום אחר.

אבל זה בדיוק מה שהופך אותנו ליוצאי דופן.

✈️ האנשים שתכננו את המכה הדרמטית מול איראן -

הם אותם אנשים שיקימו חברה מאפס עד הנפקה, גם כשהשוק קורס, המשקיעים בורחים, והטילים נופלים.

🛡️ האנשים שבנו את כיפת ברזל כשכולם אמרו שזה בלתי אפשרי -

הם אלה שמוכרים היום מערכות הגנה לחצי עולם.

🎯 האנשים שסוגרים עסקאות של מיליונים דרך חיבור עם מישהו מהחמ"ל במילואים —

כי כשיש Conviction, אין "לא", יש "איך".

📚 והם אותם חוקרים, שכאשר האקדמיה בארה״ב מפנה להם עורף —

הם פונים מזרחה, ובונים שיתופי פעולה עם קוריאה וסינגפור.

למה? כי הם חיים עם הידיעה הברורה:

אם לא נצליח — פשוט לא נהיה כאן.

ולכן אין לישראל את הפריבילגיה לא להצליח.

כשחיים בתודעה הזו:

• לא מתפשרים על בינוניות

• לא מקבלים "לא" כסופי

• לא רק בונים עסק — מממשים את החזון הציוני

ה-Conviction הזה, הוא מה שיהפוך אותנו:

מעם ששורד — לעם שמוביל.

ממדינה הזויה — למעצמה.

כי אין לנו ברירה, אלא לשגשג.

עם ישראל חי 🇮🇱

אם אתם אוהבים את Tech Dadi, אני ממש אשמח אם תוכלו להזמין את החברים שלכם.
הזמנת חברים תעניק לכם שי צנוע כפי שמצוין כאן 😊

איך מזמינים? לחצו על הכפתור למטה או על Share בכל אחד מהפוסטים וזה ייספר על שמכם.

Refer a friend

תודה רבה 🙏

עלה לישראל מברית המועצות בגיל 5 ועבר לקנדה בגיל 15, שם סיים דוקטורט במדעי המחשב ב-2013.
ב-2015 הצטרף כמדען הראשי ל-OpenAI, חברה מסתורית שהציבה לעצמה יעד רומנטי: "לקדם את הבינה המלאכותית כדי להיטיב עם האנושות, מבלי להיות כבולים לתגמולים פיננסיים".
מייסדי החברה, אנשים בעלי רקורד מרשים כמו אילון מאסק, סאם אלטמן (נשיא האקסלרטור הגדול בעולם, Y-Combinator) ואחרים, מימנו אותה מכיסם הפרטי. הם האמינו שארגון ללא מטרות רווח הוא הדרך לפתח יכולות חזקות מבלי להיכנע לתמריצים כלכליים.

ב-2018 יצא לעולם GPT1, מודל השפה הגדול (LLM) המשמעותי הראשון. כדי להמשיך לממן את פעילותה, שינתה OpenAI את הגדרתה מעמותה (non-profit) לחברה בעלת רווח מוגבל (capped-profit). שינוי זה, שנראה טכני לכאורה, אפשר לחברה לגייס כספים ממשקיעים חיצוניים, תוך הטלת מגבלות על הרווח המקסימלי האפשרי. זה לא הפריע לה לגייס מעל 14 מיליארד דולר (!) ממשקיעים גדולים, ביניהם מייקרוסופט.

ב-2022 החלה נקודת המפנה, ChatGPT יצא לעולם ויצר שלל הזדמנויות כלכליות עבור OpenAI. המנכ״ל סאם אלטמן הפך לכוכב ודחף את החברה למקסום רווחים. מנגד, סוצקבר האמין בכוח ההרסני הטמון ב-AI ובצורך לפתחו בצורה בטוחה. ב-2023 הוא עמד בראש פרויקט Superalignment, שמטרתו להבטיח כי מודלי השפה של OpenAI עומדים בסטנדרטים של מוסר אנושי ואינם מופנים נגד האנושות.

ומכאן העלילה מתחילה להסתבך. בתוך OpenAI נוצרו שני מחנות: האחד, בראשות סוצקבר, דגל בשמירת OpenAI כארגון ללא מטרות רווח כפי שהוקמה. השני, בראשות אלטמן, דהר לעבר הדולרים 💵.
בנובמבר 2023, מועצת המנהלים של OpenAI פיטרה את אלטמן בטענה הזויה של דיווחים כוזבים, ומנהלת הטכנולוגיות (CTO) מונתה כמנכ"לית זמנית. עולם הטכנולוגיה הזדעזע ואפילו מנכ״ל מייקרוסופט הצהיר כי ישמח לאמץ את אלטמן וכל מי שיחליט לעזוב את Open AI לחיקה של מייקרוסופט.

שבוע לאחר מכן, 800 עובדי החברה חתמו על מכתב הדורש את התפטרות מועצת מנהלי החברה והחזרת אלטמן. ואכן, ביום למחרת, הוחלט להחזיר את אלטמן כמנכ״ל וכמעט כל הנהלת החברה הוחלפה.

זה היה רק עניין של זמן - במאי 2024, סוצקבר עזב את OpenAI והקים את חברת Safe Superintelligence (SSI) עם דניאל גרוס ודניאל לוי. חזונם זהה לימי הקמת OpenAI - בניית סופר-אינטליגנציה בטוחה לאנושות. הם מדגישים: “ההתמקדות באינטליגנציה בטוחה אומרת שלא תהיינה הסחות דעת מאילוצי הנהלה ולחצים מסחריים קצרי טווח״.

אי אפשר שלא לכבד את סוצקבר על ערכיותו ומחויבותו לטובת האנושות. הוא מבין את כוח הטכנולוגיה שהוא מפתח ורוצה לקדמה באחריות. אבל מצד שני, דבקותו ב-AI בטוח היא נאיבית ואף הרסנית.
כמו ב-OpenAI בראשית דרכה, גם ב-SSI המבנה העסקי לוקה בחסר - לא ברור אם זו חברה למטרות רווח או מעין עמותה. למשקיעים, קשה להבין את המודל העסקי ולהשקיע בביטחון בחברה כזאת. ומנקודת מבט ציבורית, אם החברה תצליח, האם נוכל לסמוך על טוב ליבם של סוצקבר ושותפיו שידאגו לאינטרסים שלנו ולא יעדיפו את העושר?

אפשר לאהוב את זה או לא, אבל לחברות “קלאסיות” יש מניע ברור - השאת רווח מקסימלי במסגרת החוק. בעוד שחזונו של סוצקבר נעלה, המודל העסקי המעורפל של SSI מעלה שאלות לגבי יציבותה ארוכת הטווח ויכולתה לעמוד בהבטחותיה לציבור ולמשקיעים פוטנציאליים.

במקום לנקוט בגישה פטרונית המתיימרת לדעת מה טוב עבורנו, יש מספיק כוחות בשוק שידאגו ל-AI אחראי ובטוח. AI בטוח הוא אינטרס מסחרי לא פחות מאשר ערכי. לדוגמה, אפל השיקה את Apple Intelligence עם דגש רב על פרטיות המשתמשים, לא רק כי זה ״הדבר הנכון״ לעשות, אלא כדי למשוך לקוחות לאפל על חשבון המתחרים. זאת מבלי להזכיר את תפקידה של הרגולציה. השוק החופשי, בשילוב עם רגולציה מתאימה, יכול לקדם AI בטוח ואחראי, מבלי לסמוך רק על כוונותיהם הטובות של יזמים בודדים.

חשוב לזכור, גם במהפכות טכנולוגיות כמו האינטרנט והטלוויזיה היו חששות לעתיד האנושות. אבל לפעמים, צריך פשוט לתת ליד הנעלמה לעשות את שלה 💫

למרות שמושכת מעל 250 מיליון איש מדי יום, טוויטר סובלת מאתגרים משמעותיים: בעיות תדמית, קשיי רווחיות ומגבלות טכניות. רכישתה על ידי אילון מאסק החריפה את המצב באופן ניכר:

• שינויים במדיניות המודרציה (בקרה על תכנים) לרבות החזרת חשבונות שהושעו בעבר.

• מהפך בשירות האימות של משתמשים (״וי כחול״). אם בעבר נעשה ווידוא של משתמשים לפני שקיבלו את ״הוי הכחול״, אזי שהיום נדרש לשלם $8 בחודש וזה שלך.

• פיטורים המוניים של 80% מעובדי החברה, לרבות צוותי מודרציה החיוניים למערכת.

• שינויים באלגוריתם הצגת התוכן אשר מתמרצים משתמשים בדויים, פייק ניוז וספאם.

• הגבלות הזויות על כמויות הציוצים הניתנים לקריאה ביום.

זינוק חלומי 🚀

בנקודת השפל הזו, ביולי 2023, השיקה חברת מטא (פייסבוק) את ת׳רדס - אפליקציה דומה להפליא לטוויטר, עם הבטחה לריפוי תחלואיה של טוויטר. התזמון לא יכול היה להיות טוב יותר עבור מטא. ומי אם לא היא, המומחית לרשתות חברתיות, מסוגלת לעשות זאת. אסטרטגיית החברה מתבססת בדרך כלל על שני מסלולים: חיקוי מוצלח (כפי שעשתה עם סנאפצ'אט והסטורי) או רכישה אסטרטגית (כמו במקרה של אינסטגרם). עם ת'רדס, מטא בחרה בחיקוי בוטה.

הרישום לת׳רדס פשוט ומתבצע באמצעות חשבון האינסטגרם של המשתמשים. מהלך מבריק זה הניב תוצאות מרשימות: מעל 2 מיליון משתמשים רשומים בתוך מספר שעות.
מכאן, החלה לשבור שיאי שימוש שהיו שמורים ל-ChatGPT - תוך 4 ימים בלבד הגיעה לנקודת ציון מדהימה של 100 מיליון משתמשים. זו הייתה תפנית מפתיעה עבור מטא שלרוב סופגת ביקורת ציבורית. לפתע, היא מצאה את עצמה במרכז תשומת לב חיובית וסיקור תקשורתי נרחב.

ואז הגיעה הנפילה 🛩️

אז כולם כבר בת׳רדס, ומוכנים לתוכן חדש, נטול שנאה ורענן. השאלה היא מי ייצר את התוכן הזה? כהמשך טבעי לאינסטגרם, משפיעני הפלטפורמה החלו לפרסם תכנים ב"אווירה אינסטגרמית" של חיים מושלמים. אלא שת'רדס, המתמקדת בטקסט היא לא המקום לתכנים אלו. היעדר התמונות הוביל לתכנים יבשים, חסרי עומק ואף משעממים.
כוחה של טוויטר (וגם הבעייתיות שלה) נובע מתכנים פרובוקטיביים ומעוררי מחלוקת. יש פה אלמנט מיצובי ותפיסתי משמעותי - פרופיל המשתמשים של אינסטגרם שונה מהותית מזה של טוויטר.

משתמשים אדוקים של טוויטר לא יכלו שלא לשים לב לדמיון (שלא לומר העתקה) בין שתי האפליקציות. אולם, בשל שיקולי זמן לשוק (Time to Market), ת'רדס הושקה עם מערך תכונות מצומצם להפליא. עד כמה מצומצם? אי אפשר לדוגמא לערוך פוסט שכבר פרסמתי או לשלוח הודעות ישירות (DM). רוצים להתחבר מהדפדפן? אי אפשר, רק באפליקציה 😐
מצב זה העלה שאלה מטרידה בקרב המשתמשים: מדוע לעבור לאפליקציה שנראית כמעט זהה לטוויטר, אך מציעה פחות פונקציונליות? הפער ביכולות יצר תחושת אכזבה ובלבול, כאשר משתמשים התקשו להבין את הערך המוסף של ת'רדס מעבר להיותה גרסה מדוללת של הפלטפורמה המוכרת להם.

שיקולי זמן לשוק (Time To market) הכריעו גם בדבר החשוב ביותר ברשת חברתית - מה יוצג בפיד. אלגוריתם הצפייה של ת׳רדס יצר תערובת לא מאוזנת של תוכן, המשלב בין אנשים שאני עוקב אחריהם לאנשים זרים, ללא סדר כרונולוגי ברור.
התוצאה הייתה פיד מבלבל ולא אפקטיבי, גדוש בתכנים שאינם בהכרח רלוונטיים למשתמש ולעיתים אף מיושנים. חוויית הגלילה בפיד הפכה למתסכלת.

אבל, כמו תמיד, החסם הכי גדול למעבר בין רשתות חברתיות (ומוצרים בכלל) הוא החפיר הגדול מכולם - אפקט הרשת. עם כל החוסר שביעות רצון מטוויטר, המשתמשים עמלו על רשימת עוקבים שהם אוהבים ורוצים לשמוע. לפיכך, תיאום מעבר המוני מטוויטר לת'רדס מתגלה כמשימה כמעט בלתי אפשרית.

ואם כל זה לא מספיק, משתמשים אשר רצו למחוק את חשבון הת'רדס שלהם, נחרדו לגלות שהם יצטרכו גם למחוק את חשבון האינסטגרם שלהם בשביל זה. תגלית זו עוררה זעזוע וחרדה בקרב המשתמשים. הקשר ההדוק בין שתי הפלטפורמות, שנועד במקור להקל על הרישום, הפך למלכודת עבור אלו שרצו לעזוב.

ביולי 2024, בציון שנה להשקתה, המציאות של ת'רדס הייתה פחות מרשימה מהציפיות הראשוניות. לפי הערכות, מספר המשתמשים הפעילים עמד על כ-25 מיליון בלבד - צניחה חופשית מ-100 מיליון.

למרות כל הקשיים, מטא עדיין משקיעה משאבים רבים להוסיף עוד פיצ'רים לת'רדס בתקווה שלבסוף אנשים ישתכנעו ויחליפו. נראה שכיום הם מחזיקים בכל הפיצ’רים העיקריים שיש בטוויטר.

כפי שכתבתי בעבר, לא מספיק לצאת הכי מהר לשוק, צריך גם מוצר מוגמר ואיכותי. משתמשים בעידן הדיגיטלי הנוכחי הם חסרי סבלנות לבעיות איכות ושימושיות, והזדמנות שנייה היא נדירה.

ת'רדס מדגימה את הקושי בשכנוע משתמשים לעזוב פלטפורמה מוכרת, גם אם היא בעייתית, לטובת אלטרנטיבה דומה מאוד. ההצלחה בשוק הרשתות החברתיות דורשת לא רק יעילות טכנית וזמינות מהירה, אלא גם חדשנות.

אז עם כל הבעיות של טוויטר, יהיה מאוד קשה לנצח אותה עם שיעתוק שלה. אבל תסמכו על אדון צוקרברג שהוא לא יוותר כל כך בקלות..

בכל פעם שמתחיל מחזור התלהבות חדש, השחקנים הקיימים בשוק ניצבים בפני דילמה:

• לזנק קדימה ולהיות ראשונים כדי לגרוף נתח שוק וליהנות מיתרון ראשוניות.

• לחכות. אבל כמה זמן לחכות?

  • עד שברור מהם השימושים בטכנולוגיה החדשה (use cases) ומהם סתם התלהבויות רגעיות.

  • עד שברור מהו המודל העסקי הכי מתאים (מנוי חודשי, freemium ועוד)

  • עד שברור כיצד משתלבת הטכנולוגיה בקו המוצרים והמותג הקיים.

מאז שיצא ChatGPT בנובמבר 22׳ ותחילתו של עידן ה-AI, אפל ספגה ביקורת קשה עקב השתרכותה אחרי מתחרות כמו גוגל ומייקרוסופט והיעדר עבודה על מוצרים מבוססי AI. נראה כי החברה מקופרטינו מפספסת את אחת מהמפכות הגדולות בעולם הטכנולוגיה.

אך בזמן שאפל ישבה על הגדר, היא למדה כמה דברים חשובים:

• אנשים לא באמת רוצים לדבר עם צ'אט-בוט כל היום.

• יכולות AI הן בעיקר משפרי פרודוקטיביות במוצרים קיימים, ולא בהכרח מוצר עצמאי.

• יש חשיבות רבה למיקום הרצת מודל ה-AI (על הטלפון או בענן) מבחינת ביצועים ופרטיות.

בתחילת 2024 אפל החליטה סוף סוף לצאת לדרך. היא הסיטה משאבים מפרויקטים ארוכי טווח, כמו רכבים אוטונומיים לטובת שיפור יכולות ה-AI שלה. בכנס המפתחים שלה (WWDC) ביוני 2024 הציגה אפל שלל יכולות AI חדשות הנקראות בשם הדי סתמי “Apple Intelligence”. יכולות אלו כוללות:

• חיפוש תמונה בשפה טבעית בגלריית התמונות (למשל, ״תמונה שלי בבריכה עם כובע אדום״).

• הקלטת שיחות ושליחת סיכום שלהם ב-SMS (מישהו אמר פרטיות?)

• חיפוש חכם במיילים, מסמכים ולוח השנה של אפל (למשל, ״מתי הטיסה של סבתא שלי נוחתת?״).

לא בדיוק דברים שלא ראינו בהכרזות של גוגל או OpenAI. אך בשונה מהם, אפל שמו דגש חזק על נושא הפרטיות ובכך מנסה לבדל אותה מהמתחרים. הפרטיות באה לידי ביטוי בארכיטקטורת ה-AI הייחודית שאפל מציעה:

• AI ביחידות הקצה - מודל קטן ורזה (SLM - Small language model) שרץ על גבי מכשיר הסמארטפון. זה מאפשר תוצאות מהירות ושומר על פרטיות המשתמשים בכך שמידע לא יוצא מגבולות הטלפון. החיסרון הוא שהוא יחסית מוגבל ביכולותיו בשל גודלו הקטן.

• AI בענן - משימות מורכבות לביצוע על ידי המודל בטלפון עוברות לענן של אפל. החברה מבטיחה שלכל משתמש תיווצר מעין "סביבה פרטית" בה ירוץ המודל מבלי שהמידע יזלוג החוצה.

• שירותי AI חיצוניים - אם המשתמש מסכים, אפל שולחת את הבקשה של המשתמש לשירותי AI חיצוניים כמו Open AI או Anthropic.
  

מכיוון שהרצת AI על גבי הסמארטפון דורשת הרבה נפח אחסון וכוח חישוב, כל התענוג הזה נתמך רק מאייפון 15 פרו ומעלה. זה מספק סוף סוף מוטיבציה אמיתית לשדרג לטלפון חדש אחרי שנים של שיפורים מינוריים מדגם לדגם.

לאחר ההכרזה של אפל, מתחילה להיווצר הפרדה בין שתי קטגוריות של מוצרי AI:

• מודלי שפה גדולים (LLM) וכלליים כמו ChatGPT. הם נחשבים “חכמים” יותר אבל מתקשים בפתרון בעיות בתחומים ספציפיים, פוגעים בפרטיות המשתמשים וסובלים מאיטיות בתגובה.

• מודלי שפה קטנים (SLM) - יושבים בעיקר על מכשירי הקצה (טלפון/מחשב), בעלי היכרות עמוקה עם המידע של המשתמשים, ופועלים בצורה מהירה. מצד שני הם פחות “חכמים” ממודלי השפה הגדולים.

אפל למעשה ממצבת את מודלי השפה הגדולים כסחורה בסיסית (commodity) ואת ה-SLM כקטגוריה צומחת ומבודלת. כיום הם עובדים מול Open AI, אבל הצהירו שיעבדו מול המרבה במחיר. כל חברה תשמח לעבוד עם 140 מיליון בעלי האייפון שיש בארה״ב לבדה.

עכשיו שאפל נכנסה למשחק, נראה שהיא מחזיקה ביתרונות משמעותיים אל מול החברות המתחרות:

1. לאפל יש יתרון ענק על גוגל בכך שהיא מחזיקה גם במערכת ההפעלה וגם בחומרה (האייפון). זה מאפשר לה לבצע אופטימיזציות למודלי ה-AI עד הרמה הפיזית של המכשיר. בשונה ממנה, גוגל תלויה בחומרה שתייצר סמסונג או LG וביכולת שלה להריץ מודלי AI במהירות.

2. אפל מחזיקה יתרון עצום על מודלי שפה גדולים כמו ChatGPT - יש לה המון מידע על המשתמש שעובד מולה. כשמשתמש שואל את ChatGPT שאלה כמו "מה המסעדה הכי טובה במדריד?", הוא לא באמת מכיר שום דבר על המשתמש ויכול לתת תשובה רק על סמך חוכמת ההמונים. לעומת זאת, אפל יכולה לתת תשובה מותאמת אישית בהתבסס על העדפות המשתמש, היסטוריית המיקומים שלו, וכדומה.

לסיכום, למרות שהיא לא מציגה שום חידוש מהפכני בתחום ה-AI, אפל היא עדיין חברת המוצר הטובה בעולם ובעלת התנאים הטובים ביותר להצליח. היא נכנסה למשחק ה-AI מאוחר, אך עם אסטרטגיה מחושבת המדגישה פרטיות ואינטגרציה עם מוצריה הקיימים.

חשוב לזכור עם זאת, שאפל לא הדגימה שום דבר בשידור חי ומשתמשים עדיין לא הספיקו לנסות את היכולות הללו. וכמו שכבר ראינו בעבר, לרוב המציאות יותר שברירית מההדגמות.

סילבר הוא פעיל לגליזציה וממקימי פלטפורמת המסחר 'טלגראס' הפועלת על גבי אפליקציית טלגרם. הסיבה שבחר לפעול בטלגרם הוא הצפנת ההודעות בין המשתמשים ודגש חזק על פרטיותם.
מצד אחד, יש קהילה אדירה הרואה בסילבר מהפכן רודף צדק עבור חופש האזרח. אך מצד שני, פעילותו בטלגרם הרשיעה אותו בפשעים כגון ניהול ארגון פשיעה, סחר סמים והלבנת הון, ונשפט ל-8 שנות מאסר.
מעבר לטלגראס, טלגרם משמשת גם ארגונים כמו החמאס להפצת תעמולה ותיאום טרור.

לא בדיוק האפליקציה הכי נחמדה בשוק…

בעקבות מבצע "שומר החומות" ב-2021, צצו בטלגרם ערוצי חדשות בלתי רשמיים שפרסמו תכנים בוטים ולא מצונזרים. ערוצי טלגרם כמו אבו עלי אקספרס (400 אלף עוקבים) צברו פופולריות הודות לתוכן בלעדי ודיווחים שמופיעים אצלו ראשון, בעיקר בנושאי המזרח התיכון, חמאס ורצועת עזה. תכנים אלה, שכללו תמונות וסרטונים שלא הוצגו בתקשורת המרכזית, היו כה ייחודיים עד שכלי תקשורת אחרים ציטטו אותם תוך מתן קרדיט.
מעניין לציין שמפעיל הערוץ הוא עדיין אנונימי - דבר אשר מעניק לו אמינות מסוימת בקרב העוקבים, אך עדיין מציירת את טלגרם באור מפוקפק.

משם הדרך למיינסטרים החלה להיסלל - כתבים ובלוגרים החלו לייצר ערוצי טלגרם פרטיים בהם שיתפו אנליזות אישיות וחדשות. זה נתן להם מסלול עוקף לשומרי הסף בתקשורת וסייע להם ליצור קהילה סביבם.

הכוח של טלגרם

טלגרם הוקמה ב-2013 על ידי האחים ניקולאי ופאבל דורוב כתחרות לוואטסאפ. החברה ממוקמת בדובאי וגייסה עד עכשיו סכום אסטרונומי של 3 מיליארד דולר!

היא הפכה לפלטפורמה מועדפת להפצת תוכן בשל מספר סיבות:

דגש על פרטיות המשתמשים
בשונה מקבוצות וואטסאפ, בטלגרם אני לא חייב לחשוף את מספר הטלפון שלי.

ערוצים גדולים
בעוד וואטסאפ מוגבלת ל-1024 חברים בקבוצה, בטלגרם אין מגבלה על גודל קבוצה/ערוץ. זה מאפשר לעמית סגל, לדוגמא, להמשיך להפיץ תכנים ל-250 אלף העוקבים שלו מבלי לבצע התאמות טכנולוגיות במידה ויצטרפו עוד עוקבים.

שליטה על התוכן והקהל
כאן טמון הכוח האמיתי אל מול הרשתות החברתיות. בניגוד לפלטפורמות כמו טיקטוק, שם האלגוריתמים קובעים אילו תכנים יופצו לקהל, בטלגרם היוצרים אינם תלויים בחסדי האלגוריתמים כדי להגיע לעוקביהם. כפי שכתבתי בעבר, התלות ברשת חברתית מחייבת את היוצרים להתאים את התכנים שלהם לקידום ע"י האלגוריתם של אותה פלטפורמה.

אז למה כולם לא עוברים מוואטסאפ לטלגרם? כי וואטסאפ נהנית מהחפיר החזק ביותר שיש - אפקט רשת. המהלך להעברת 3 מיליארד משתמשי וואטסטאפ לטלגרם בצורה מתואמת הוא קרוב לבלתי אפשרי.

איך עושים מזה כסף?

אוקיי, הבנו את האטרקטיביות של טלגרם ואיך היא חדרה למיינסטרים, בעיקר עבור יוצרי תוכן ופחות עבור החלפת מסרים דמוי ווטאסאפ. אבל איך מייצרים מזה מודל עסקי שמשרת את כל הצדדים?

הדרך הראשונה והפשוטה ביותר היא לשים פרסומות של טלגרם בתוך הערוץ, בתנאי שיש בערוץ יותר מ-1,000 עוקבים. טלגרם ובעלי הערוץ מתחלקים שווה בשווה ברווחי הפרסומות.

הדרך היותר יצירתית היא לפרסם בצורה עצמאית בתוך הערוץ - בתוך מבול ההודעות מופיעות מודעות ממומנות של גופים, לרוב כאלו שלא תמצאו בטלוויזיה או אתרי החדשות המובילים. היתרון למפרסמים הוא הנגישות לעסקים קטנים מבלי לשאת בעלויות פרסום גדולות. לרוב, המחירונים של הערוצים הללו מפורסמים פומבית ודי פשוטים להבנה. זאת בניגוד לטלוויזיה או רשתות חברתיות כמו פייסבוק שגובות לפי כמות החשיפה בפועל.

זוכרים את ״פרסומת הזהב״ שמופיעה בטלוויזיה בדיוק לפני שמודיעים על הזוכה של ״כוכב נולד״? אז גם בטלגרם יש ״ברייק זהב״ - פרסום מודעה ממש לפני כניסת שבת. דבר זה אטרקטיבי היות ולרוב לא מפורסמים תכנים בשבת והמודעה תופיע בראש הערוץ זמן רב יותר.

לאט לאט צוברת טלגרם פופולריות גבוהה כמקור לצריכת חדשות ונותן פייט צמוד לאתרי החדשות והטלוויזיה מצד אחד ורשתות חברתיות מצד שני. נראה שטלגרם הצליחה למצוא את הנוסחה המנצחת לפחות בשלב זה - שילוב של פרטיות משתמשים, שליטה ליוצרי התוכן על מה ולמי הם מפיצים, ומודלים עסקיים גמישים הכוללים פרסום ופרסום עצמאי.
מעניין יהיה לראות כיצד יתפתח הקרב על תשומת הלב שלנו ומי תצליח לייצר מודל אטרקטיבי מספיק לשלושת הצדדים (יוצרי תוכן, צרכני תוכן, מפרסמים).

אני אישית מוצא את עצמי אינטואיטיבית פונה לטלגרם לפני כל שאר האפליקציות. כנראה משהו עובד שם…

נסו לחשוב מתי פעם אחרונה הורדתם אפליקציה חדשה? מהפכת הסמארטפונים, שהגיעה לשיאה בין השנים 2010-2015, הציפה אותנו במבול של אפליקציות חדשות. אך בשלב מסוים הגענו לרוויה ונשארנו עם אותה רשימה של אפליקציות שבה אנו משתמשים באופן קבוע.
זוכרים את הפורטלים של פעם? בעידן טרום גוגל, הם היוו פורטל כניסה למגוון דברים שעניינו אותנו.

כיום, ישנן אפליקציות חדשות הממשיכות את הרעיון הזה של פורטל כניסה למגוון שירותים, המכונות "סופר-אפ" (Superapps). בשונה מאפליקציות שאנו רגילים אליהן שמתמחות בתחום אחד, אלו אפליקציות מקיפות שמאפשרות לבצע מגוון רחב של פעולות במקום אחד, כמו בדיקת יתרות, תשלומים, העברות כספיות ועוד.
הסופר-אפס זכו לפופולריות רבה באסיה, ובמיוחד בסין ובהודו, שם חברות ענק כמו WeChat ו-Paytm הצליחו לפתח מגוון שירותים תחת אפליקציה אחת. במערב יש נסיונות להפוך את וואטסטפ ו-X (טוויטר) למעין סופר-אפ, אך נראה שבינתיים הם לא מצליחים לתפוס תאוצה משמעותית.

אז פנגו מנסה לעשות מהלך רציני על הכתר ולהפוך לסופר-אפ הראשונה בישראל - מעין פורטל תחבורתי כולל לכל צרכינו. הם התחילו, כמובן, במהפכה בעולם החניה (“הפעלתי פנגו”).
אבל מלבד תשלום על חניה בכחול לבן, היא מציעה מגוון שירותים תחבורתיים נוספים כמו תשלום בחניונים, תשלום על תחבורה ציבורית, טעינת רכבים חשמליים, תדלוק ושטיפת רכבים. רכישת Gett נתפסת כצעד משלים ומתבקש בהרחבת הפעילות של פנגו, שעשוי להגביר את האטרקטיביות של האפליקציה למשתמשים.

כבר כעת, פנגו צברה יכולות סליקה מול גופים רבים כמו חניונים, תחנות דלק ומכונות שטיפה. היכולת לשלם ממקום אחד למספר רב של ספקים היא קריטריון מרכזי להגדרה כסופר-אפ.
הפוטנציאל פה הוא ענק. ברגע שפנגו מיצבה את עצמה כ-One stop shop לשלל צרכי התחבורה, היא תוכל להמשיך ולהוסיף יכולות נוספות ולגרום לנו להסיר עוד ועוד אפליקציות. כפי שכתבתי בעבר, ככל שיותר יכולות (סליקה בעיקר) ייכנסו לתוך פנגו, כך עלות ההחלפה תעלה והחפיר שלהם יעמיק.

ומה עם סלו, המתחרה של פנגו שטורחת תמיד לציין ש"היא לא רק חנייה”? גם היא מנסה ללכת במסלול אסטרטגי של סופר-אפ, אך נתונה בנחיתות יחסית כ"מגיעה שנייה" אחרי פנגו (יתרון ראשוני).

ימים יגידו אם פנגו תצליח להגשים את חזונה השאפתני. אך אין ספק שמבין השחקניות הישראליות יש לה את הפוטנציאל הגבוה ביותר. והנה, לאחרונה הם אפילו התחילו להיכנס לעולם התיירות.

ברוח השביעי באוקטובר ואחרי שלושה חודשי מילואים, זה היכה בי - החיים קצרים ושבריריים מכדי לדחות את מה שאני רוצה להגשים. כפי שנפתלי בנט אמר פעם - "החוזה שלי עם אלוהים הוא לעשות כל יום את המקסימום, ומשם זה כבר תלוי בו". תמיד יהיו תירוצים - עבודה, ילדים, החיים עצמם. אז יאללה, הולכים על זה! מתחילים ניוזלטר שבועי.

אני מקבל את השאלה הזאת הרבה - "למה אתה עושה את זה?". התשובה נעוצה במספר סיבות: ראשית, כבר הרבה זמן שאני רוצה לעבוד על יכולות הכתיבה שלי. שנית, יש לי המון מחשבות בראש שמחפשות בית, והכתיבה עוזרת לי לסדר ולזקק אותן. בנוסף, זיהיתי פער בתוכן בעברית שמדבר על המפגש בין טכנולוגיה לעסקים, בדומה לכותבים כמו בן תומפסון.

על הדרך, הבנתי יתרון משמעותי נוסף בכתיבה - היא גורמת לי להקשיב ולחשוב לעומק. כל שיחה עם אדם אחר, שמיעת פודקאסט או קריאת מאמר מאלצות אותי להיות קשוב ולשאול את עצמי "מה אני לוקח מזה?".

עוד הערה שאני מקבל הרבה - היום זה כבר ממש קל לייצר תוכן. זרוק הכול ל-ChatGPT והוא יעשה בשבילך את העבודה. רעיון רומנטי ומפתה, אבל זה לא עובד במלואו. עם כל השיפורים בתחום ה-Generative AI, הוא עדיין לא יכול להחליף אותי לחלוטין משתי סיבות עיקריות:

ראשית, הוא לא אני. ChatGPT לא יודע לספר את הסיפור כמו שאני רוצה שיישמע, על בסיס התובנות והניסיון האישיים שלי. שנית, הוא לא קורא מחשבות. כדי שיוכל לייצר תוכן רלוונטי, אני צריך להסביר לו בצורה מאוד מפורשת ומדויקת מה אני רוצה להגיד - ואז זה לא תמיד שווה את הזמן והמאמץ.

אני מאמין בשני חוקים בסיסיים של הטבע:

1. ככל שאסכן יותר, כך פוטנציאל התשואה גבוה יותר

2. ככל שאשקיע יותר, כך פוטנציאל הערך גבוה יותר

   
   כתיבה בצורה עקבית לאורך זמן ברמה שמייצרת ערך אמיתי לקורא כרוכה בהשקעה גדולה. אין קיצורי דרך לצערי, וצריך פשוט להקדיש לכך זמן ומאמץ. אצלי זה בעיקר בשעות הלילה אחרי שכל הבית נרדם.
   אומנם ההתחלה לא תמיד קלה, אך אומרים שהרגל מתחיל להיווצר כבר אחרי כשלושה שבועות. למדתי לאהוב את זה ולהרגיש סיפוק עצום משיפור יכולות הכתיבה שלי.

ומילת תודה אחרונה לאשתי האהובה רויטל, שכל שבוע ״נאלצת״ לקרוא לפני כולם ולעזור לי להקפיץ כל שבוע את הרמה ❤️

בילי לא שמע על תחנות דלק או על וולמארט.

ב-1908 הציג הנרי פורד את מודל טי - המכונית הראשונה שהתאימה לכיסו של מעמד הביניים ונמכרה בכמויות מטורפות. למרות שהיו מכוניות גם חמישים שנים לפני כן, זו הייתה נקודת המפנה שבה המכונית נכנסה למיינסטרים. עד ליציאתו של מודל טי, אנשים תפסו את המכונית כסוג של כרכרה ואף קראו למכוניות הראשונות כרכרות חסרות סוס (horseless carriages).

יש לנו נטייה לחשוב על דברים בעולם על פי המציאות הקיימת. התניידות בסוף המאה ה-20 הייתה על בסיס סוסים ומגבלת המהירות שלהן הייתה כ-30 קמ״ש. יש להנרי פורד ציטוט שמיוחס אליו - ״אם הייתי שואל אנשים מה הם רוצים, הם היו מבקשים סוס מהיר יותר״.

אך מרגע שטכנולוגיה פורצת דרך נכנסת לחיינו קורים שני דברים:

1. אילוצים ומגבלות שהיו בעבר נעלמים.

2. אנשים מתחילים לדמיין שווקים/מוצרים/שירותים חדשים אשר מתאפשרים ללא אותם אילוצים.

ברגע שכל בית בארה״ב הפך לבעלים של רכב חדש, מגבלת המרחק נשברה. בילי היה יכול לבקר את ג׳ין בנסיעה של ארבע שעות בלבד. משם, אנשים התחילו לדמיין מה מתאפשר בעולם שבו ניתן להגיע ממקום למקום במהירות שיא.
נוצרו מגוון שווקים ושירותים חדשים. חלקם נותנים מענה ישיר למכונית כמו מוסכים, תחנות דלק וחניונים. אך חלקם נולדו מהבנה עמוקה יותר של מה שמתאפשר. דוגמא בולטת היא חברת וולמארט. בעבור נסיעה מעט יותר ארוכה, וולמארט הציעה ללקוחות מגה כלבו עם מגוון מוצרים עשיר.
הנפגעות העיקריות היו החנויות המקומיות, אלו שהיו מרחק רכיבת סוס מהבית..

עד להופעת האינטרנט, החסם הגדול ביותר של צריכת מידע היה הפצה - כדי להביא את הרעיונות שלי לתפוצה רחבה הייתי צריך לעבוד באחד העיתונים או ערוצי הטלוויזיה, לעמוד בכיכר העיר כמו נביא או לכתוב אנציקלופדיה. עם כניסת האינטרנט, חסם ההפצה נעלם כליל. היכולת שלי ליצור תוכן ולהפיצו מתבצעת באפס מאמץ ו(כמעט) ללא עלות.

האינטרנט לא רק שיפר את הפרודוקטיביות בכך שהפך את תהליך יצירת התוכן למהיר, אלא יצר עבודות חדשות כמו משפיענים, מתכנתי web ומוכרנים באמזון.

אך עדיין, המגבלה העיקרית של הפקת התוכן היה כוח אדם - מישהו היה צריך אשכרה לכתוב הכול. אך ברגע שכל אדם יכול להשתמש בכלי AI כמו ChatGPT, גם החסם הזה מתפוגג - התברכנו בכוח עבודה דיגיטלי בלתי מוגבל אשר יכול לייצר עבורנו כמות תוכן בלתי מוגבלת.

למרות פריצת הדרך, נראה שאנו עדיין מתייחסים ל-AI כמו סוס חסר כרכרה.

נסו לדמיין עולם של כוח עבודה (דיגיטלי, כן?) אינסופי, מצוי לרשות כל אדם בעולם, אשר יודע הכול, יכול לכתוב הכול ולבצע עבורנו הכול. מה המשמעות של זה? מה הן המשרות החדשות שייווצרו/יעלמו? אילו שווקים וקטגוריות יצוצו ממציאות כזאת?

נראה שאין מנוס מללכת להיפר-פרסונליזציה - ברגע שניתן לייצר כמות תוכן אינסופית, כל צרכן מידע יצפה לחוויה מותאמת אישית רק לו. החל מאתרי תוכן וחדשות ועד לסדרות בנטפליקס. ברמה הטכנית יש פה שינוי פרדיגמה רציני - במקום שכל התוכן יופק מראש ויחכה למשתמש, התוכן ייבנה בזמן אמת על פי העדפות ומאפייני המשתמש.
אבל אולי יקרה כאן משהו אחר, לא אינטואיטיבי בכלל, שיקח את האנושות אחורה מבחינה טכנולוגית?

ברגע שכל אחד יכול לייצר כמות אינסופית של תוכן דיגיטלי איכותי (לכאורה..), איפה יהיה טמון הערך? התשובה היא דווקא בחוויות אנושיות ופיזיות.
במרחב הדיגיטלי יפותחו כלים לזיהוי תכנים שנוצרו על ידי בני אדם ולא על ידי בוטים, מה שיאפשר לחוויות אותנטיות ואנושיות לבלוט מעל התכנים האוטומטיים. במקביל, במרחב הפיזי יתגבר ערכן של חוויות ממשיות כמו הופעות, מסעדות וסיורים. אין זה מפתיע שיש עלייה בפופולריות של ספיד-דייטינג על חשבון אפליקציות ההיכרויות.

אין ספק שבשנים הקרובות יצא המוטל טי של עולם ה-AI, ואיתו נדמיין מחדש את העולם שבו אנו חיים.

כל הילדים קופצים רוקדים

אני לא צריך לספר לכם שטיקטוק זה חתיכת ביג דיל. בשנת 2019 היו לה 650 מיליון משתמשים, ובשנת 2024 מספרם כבר הגיע לכ-2 מיליארד! רק בארצות הברית יש מעל 150 מיליון משתמשים, והם מבלים בממוצע שעה וחצי ביום באפליקציה.

אז מה טיקטוק הצליחה לפצח שגרמה למשתמשים להגר אליה מהרשתות הקיימות? בשונה מרשתות חברתיות ״מסורתיות״, בהן התוכן המוצג נובע מאנשים שאני עוקב אחריהם / חבר שלהם, בטיקטוק התוכן מונגש באמצעות אלגוריתם אשר מנסה לנבא את התכנים שהכי סביר שאני אוהב. במובן הזה, אפשר להסתכל עליהם יותר כאפליקציית תוכן כמו יוטיוב מאשר רשת חברתית.

היא הצליחה להעניק ערך לכל צד:

• למשתמשים - אלגוריתם ההתאמה של טיקטוק כל כך מוצלח שאינני צריך לעקוב אחרי אנשים שמעניינים אותי. התוכן הכי איכותי ורלוונטי (לכאורה..) מגיע ישירות אליי.

• ליוצרי התוכן - מתייחס בעיקר ליוצרי תוכן צעירים ללא קהל עוקבים. בשונה מאינסטגרם, בה משפיענים צברו את ״נכס״ העוקבים שלהם במרוצת השנים והוא מקור הכוח שלהם, בטיקטוק די ליצור תוכן איכותי בשביל להצליח והאלגוריתם ידאג להפיץ אותו למשתמשים המתאימים.
  לא סתם אושיות אינסטגרם, כמו משפחת קרדשיאן, מתבטאות כנגד טיקטוק - היא חוששת לוותר על כוח צרכני בדמות 363 מיליון העוקבים שלה ולהתחרות על איכות התוכן במקום.

• למפרסמים - בשונה מטקסט או תמונה, בוידאו ניתן להכניס מותגים ממומנים בצורה הרבה יותר מעודנת, אך לא פחות אפקטיבית. בנוסף, בטיקטוק מאוד נפוץ נושא ה״אתגרים״ - פורמט שפשוט קורץ למפרסמים.

טיקטוק על הכוונת של ארה״ב

הצלחתה הרבה של טיקטוק הסינית, יריבתה של ארה״ב במלחמת הסחר העולמית, העסיקה רבות את הנשיא טראמפ ולאחריו גם את ביידן. ב-2020 הנשיא טראמפ הוציא הוראה לפצל את הפעילות האמריקאית של טיקטוק מחברת האם הסינית. החשש היה פגיעה משמעותית בפרטיות המשתמשים, העברת נתונים של אזרחים אמריקאים לממשל הסיני ושימוש באלגוריתם התוכן לקידום תכנים אנטי-אמריקאיים. הוראה זו לא יצאה לפועל, אך טיקטוק העבירה את כל הנתונים שלה לשרתים של חברת אורקל האמריקאית מהשרתים הסיניים.
ב-2024, חתם הנשיא ביידן על חוק המאלץ את טיקטוק למכור את הפעילות האמריקאית שלה או שתעמוד בפני חרם.
זהו אחד הנושאים היחידים הנמצאים בקונצנזוס האמריקאי בכל קצוות הקשת הפוליטי.

לחוק, כצפוי, הגיעו תגובות נזעמות. משפיענים רבים התרעמו על הפגיעה הקשה בחופש הביטוי שלהם. כמובן שהחשש העיקרי הוא אובדן הביזנס הפורה שהם בנו בטיקטוק. המשפיענים המוצלחים מרוויחים עשרות אלפי דולרים לסרטון.

ביקורת משמעותית נוספת מגיעה מכך שמלבד ספקולציות, הממשל האמריקאי לא הצליח לספק אף ראייה מוצקה אחת אשר מוכיחה שטיקטוק אכן השתמשה בנתונים אישיים של משתמשים באופן שגורם נזק יותר מאפליקציות חברתיות דומות.

לא ברור איך תסתיים הסאגה של טיקטוק. הימור שלי, 150 מיליון משתמשים כפול שעה וחצי ממוצע ביום, זה לא משהו שאפשר להסיר בכזאת קלות מחנויות האפליקציות. זה גם עסק כל כך גדול שרק חברות הטכנולוגיה הגדולות כמו מייקרוסופט וגוגל יכולות לעמוד בעלויות הרכישה של טיקטוק ארה״ב, ולא נראה שבא להם להיכנס להרפתקה הזאת.

אבל מסתתר פה סיפור אחר, יותר מעניין.

כל הביצים בפלטפורמה אחת

מה משותף לאותו נועם יעקובסון, משפיעני אינסטגרם כמו קים קרדשיאן ומשפיעני טיקטוק אמריקאים אשר עתיד פרנסתם בסיכון? הם בנו את העסק שלהם בהישענות מלאה על פלטפורמה של חברה אחרת.
זהו מהלך מסוכן מאוד - מצד אחד, הפלטפורמה היא זו שהמליכה את המשפיענים וייצרה עבורם הכנסה. אבל מצד שני נשאלת השאלה ״מי הבעלים של התוכן?״. התשובה לכאורה פשוטה - של יוצר התוכן. אבל לא, הפלטפורמה היא הבעלים. אם טיקטוק תחדל לפעול בארה״ב, התכנים של היוצרים פשוט יימחקו.
אם התוכן שאני מעלה, כמו נועם יעקובסון, לא מתאים לאלגוריתם של טיקטוק, אף משתמש לא ייחשף אליו. ואז, הסיכוי לאירוע גיאופוליטי כמו מלחמה, או חוק לחסימת טיקטוק יכול להיות גזר דין מוות לעסק שלי.

אז זהו המלכוד שכל יוצרי התוכן ברשתות חבריות נמצאים בו - ככל שעולה החשיפה שלי ברשת, כך אני תלוי בה יותר והעסק שלי בסכנה אם משהו יקרה לה.

אז מה הפיתרון? כמו בשוק ההון, לפזר סיכונים. להפחית תלות ברשת אחת, להפיץ תוכן בערוצים בהם הצופים ״בבעלותך״ ולא בבעלות פלטפורמה (לדוגמא ניוזלטר 😉) ובעיקר להיות מודע.

סופו של הסמארטפון - ניסיון ראשון

ביוני 23׳ הכריזה יומיין על ה-Humane AI Pin - מכשיר לביש ללא מסך הנשלט באמצעות פקודות קוליות ומחוות לייזר על כף היד. בהדגמת המוצר טענו כי המכשיר יכול להחליף את הצורך בסמארטפונים. התענוג הזה יעלה לכם $700 ועוד $24 מנוי חודשי.

וכמו שבטח כבר הבנתם, המציאות יותר מורכבת. ה-AI Pin קיבל ביקורות נוראיות מצד מומחים וסוקרים טכנולוגיים, שהעירו על בעיות כמו חיי סוללה קצרים, התחממות יתר, איטיות במתן תשובות והמון טעויות בתכונות המבוססות על בינה מלאכותית. סוקר הטכנולוגיה הפופולרי המכונה MKBHD הגדיר את יומיין כ״מוצר הכי גרוע שסקרתי אי פעם״. חוץ מכל הבעיות שצוינו, הוא לא מגיע עם שום אפליקציה, אז איך בדיוק זה אמור להחליף את הסמארטפון שלי? אי אפשר אפילו להגדיר טיימר.

למרות ציפיות עתידיות אפשריות לחיבור לסמארטפונים, ה-AI Pin אינה מחוברת אליהם כברירת מחדל (הם רוצים להחליף אותם, זוכרים?). כתוצאה מכך, שימושיותו מוגבלת ביותר, והוא למעשה מנותק מהפעילות היומיומית של המשתמשים שמנוהלת באמצעות הטלפונים הניידים שלהם. MKBHD סיכם את זה יפה - ״אל תקנו מוצרים על סמך ההבטחה העתידית שלהם״.

סופו של הסמארטפון - ניסיון שני

חברת Rabbit, בראשות המנכ"ל ג'סי ליו, הציגה בתערוכת הטכנולוגיה CES 2024 את מוצר הדגל שלה - ה-Rabbit R1.

בדומה ל-Humane Pin, גם כאן מדובר במכשיר קומפקטי, מבוסס בינה מלאכותית. בשונה מיומיין, המחיר כאן יותר אטרקטיבי - תשלום חד פעמי של $199.

ה-R1 מציע חוויה ייחודית המבוססת על מודל פעולה גדול (LAM large action model). בשונה ממודל שפה גדול (LLM) כמו ב-ChatGPT, הכוונה היא שהוא יודע לתרגם פקודות קוליות לפעולות באפליקציות שונות כמו הזמנת מונית, נגינת שירים ועוד.
המכשיר מצויד במצלמה כך שניתן לתת פקודות המבוססות גם על תמונה.

גם כאן, ההבטחה היא לעוזר אישי מבוסס AI אשר יחליף בהרבה מובנים את הטלפון שלנו. המכשיר צבר באז מטורף, עם יותר מ-100,000 מכשירים שהוזמנו מראש. נשמע מבטיח, נכון?

וגם כאן, הביקורות פשוט קטלו את הארנב המסכן. חיי סוללה קצרצרים, איטיות נוראית במתן תשובות, אין ספור באגים וממשק משתמש טורדני הם רק קומץ מהבעיות של המכשיר. מיודענו MKBHD קרא למוצר “בקושי ניתן לסקירה” (barely reviewable).

למה אתם כל כך גרועים?

משתמשים לא אוהבים להיות בקרת איכות עבור המוצרים שהם קונים. בתהליך השקת מוצר, קיים תמיד מתח בין מהירות (מה שנקרא Time to market) ואיכות המוצר. כמובן ככל שמתעכבים, איכות המוצר עולה אבל אנחנו יכולים להפסיד את השוק למתחרים. מוצרי AI סובלים מהמתח הזה ביתר שאת. בשונה ממוצרים “מסורתיים”, מוצרים מבוססי AI הרבה יותר מורכבים לפיתוח משתי סיבות עיקריות:

1. חוסר יציבות

מוצרי AI הם סטוכסטיים (מבוססי סטטיסטיקה) ולא דטרמיניסטיים. ההסבר מאחורי המושגים המפחידים האלו די פשוט - נניח ואנו רוצים לבנות אפליקציה של מחשבון. עבור פקודה של “2+2" תוכנה דטרמיניסטית תחזיר תמיד 4. תוכנה סטטיסטית בסבירות גבוהה תחזיר 4, אבל לא בהכרח. זו הסיבה שכשעובדים מול ChatGPT, נקבל תמיד תשובות אחרות לאותה שאלה.

ליכולת הזאת יש הרבה כוח אבל גם הרבה מגבלות. גם אם אנשי יומיין בדקו את המוצר בתנאי “מעבדה”, אין להם שום דרך לנבא איך הוא יתנהג כשיגיע לידי המשתמשים.

2. בעיית ההתחלה הקרה

בעיית ההתחלה הקרה (cold start) עבור מוצרי בינה מלאכותית חדשים נובעת מכך שמערכות אלו זקוקות לכמויות גדולות של נתונים כדי ללמוד וליצור תוצאות מדויקות, אך בתחילת הדרך עדיין חסרים להן נתונים רבים. ללא חשיפה מוקדמת לנתונים מספקים, המערכות עלולות להתקשות להפיק תוצרים איכותיים בשלבים הראשונים לאחר ההשקה. מלכוד 22 קלאסי.

מנכ״ל מטא מארק צוקרברג דוגל ב״לרוץ מהר ולשבור דברים״. הרעיון הוא שחדשנות מגיעה מפיתוחים מהירים, גם על חשבון זה שדברים יישברו. הדרך להצליח, כמו שכתבתי בעבר, הוא להוציא גירסה חדשה, לקבל פידבק ולעבוד מהר על הגרסה הבאה.
זו הדרך שבה מתנהלות תוכנות ענן (נקראות גם software-as-a-service, SaaS) - כל יכולת חדשה שיוצאת מגיעה עם תקלות ובאגים אשר מתוקנות מהר בגירסא הבאה. בגלל שהכול בענן, אין שום בעיה להוציא הרבה גירסאות.

אז מצד אחד, כל חברה רוצה להיות הראשונה בשוק ולקחת לעצמה נתח משתמשים. ומצד שני, אנחנו, כלקוחות, לא מוכנים לסבול סף איכות כה נמוך.

חשוב לזכור שלמרות הלחץ להוביל ולהיות החלוצים בשוק, קיים רף איכות מינימלי שמתחתיו לא יוצאים. השלכת מוצרים חצי-אפויים לא רק פוגעת בחוויית המשתמש, אלא גם עלולה לפגוע במוניטין ובאמון של הצרכנים בחברה ובמוצריה העתידיים. נראה שבעידן ה-AI, הולכות להתפתח אסטרטגיות חדירה לשוק (go to market) חדשות.

הציטוט שייך לוורן באפט, אשר נחשב לגדול המשקיעים בכל הזמנים. ככל שהחפיר שלנו עמוק יותר, כך מתחרים לא יוכלו להרוג את העסק (הטירה) שלנו. ישנם מספר סוגים עיקריים של חפירים:

• מחיר - לרוב זה לא מקום שכדאי להיות בו שכן גם המתחרים יכולים להוזיל מחירים.

• קניין רוחני - פטנטים או מותג חזק אשר מקשים על מתחרים להיכנס.

• עלות החלפה - המחיר או המאמץ הכרוך בהחלפה למתחרה. לדוגמא, אם הייתי רוצה לעבור חברת סלולר לפני רפורמת הסלולר בישראל, הייתי חייב להחליף מספר טלפון.

• אפקט רשת - ישנם שווקים עם עלות החלפה אפסית אבל הכוח טמון בגודל הרשת. לדוגמא, מעבר מוואטסאפ לטלגרם ידרוש ממני להעביר לשם את כל מי שאני מדבר איתו. זהו לרוב החפיר החזק ביותר והמקום הכי טוב להיות בו כחברה.

הנסיכה החדשה של עולם הטכנולוגיה 🤖

בשנה האחרונה פרצה לחיינו בצעדי ענק חברת אנבידיה. נכון לאפריל 24׳, החברה שווה מעל ל-2 טריליון (!) דולר. בכנס השנתי שלה במרץ האחרון, מנכ״ל החברה ג׳נסן הוואנג נכנס לבמה כמו רוקסטאר לעיני 12,000 צופים נלהבים 👇🎸 מדובר בחברת שבבים, כן?

עד השנה האחרונה, יצרנית השבבים מסנטה קלרה, קליפורניה, הצליחה בצורה לא רעה. אבל עכשיו עם התפוצצות ה-AI, היא פשוט לא עוצרת 🚀
מארק טוויין אמר ש״בזמן שכולם רצים לזהב, זה זמן טוב להיכנס לעסקי אתי החפירה״. אנבידיה קראה מושלם את המפה - כשכולם רצים לעבר יכולות AI מתקדמות, היא מפתחת אתי חפירה בדמות שבבים חזקים שעל גביהם ניתן לאמן ולהשתמש במודלי AI.

אז לפני שאתם מצטרפים לחגיגה וקונים מניות של אנבידיה, ננסה לנתח את חוזק החברה בכלל ומה הם החפירים שגרמו לה להצליח בפרט.

• אפקט רשת - החברה הייתה הראשונה שייצרה שבבי GPU מתקדמים, המותאמים במיוחד לעבודה עם מודלי בינה מלאכותית מורכבים. בזכות היותה החלוצה, אנבידיה צברה נתח שוק של למעלה מ-80% מכלל שבבי ה-AI מה שמעניק לה יתרון גדול על פני מתחרותיה.

• קניין רוחני - לאנבידיה יש ידע וניסיון רב בפיתוח השבבים המתקדמים והחזקים ביותר לתחום ה-AI, שמבטיחים יכולת חישוב גבוהה הנחוצה לאימון מודלים מתקדמים. הדעה הרווחת היא שהשבבים שלה הם הטובים בשוק.

אבל הכוח האמיתי שלה טמון במקום אחר…

הכריש בחפיר 🦈

המהלך המבריק של אנבידיה, עוד משנת 2006, הוא הפיתוח של ארכיטקטורת CUDA.

CUDA יצרה סביבה נוחה וידידותית למפתחים לעבוד עם חומרת אנבידיה, ובכך גרמה ליצירת אקוסיסטם שלם של מפתחי תוכנה, פלטפורמות ענן, ספקיות שירותי מחשוב ועוד, כולם מסתמכים על שבבי אנבידיה ומוצריה. אקוסיסטם זה מהווה חפיר עמוק ביותר, שכן הוא יוצר עבור אנבידיה עלות החלפה אדירה - החלפת שבביה תחייב מחיר כספי וטכנולוגי כבד מנשוא.

האויב יוצא להתקפה ⚔️

עד כה הכול נראה ורדים ושושנים עבור אנבידיה ונראה שאדון הוואנג יכול להתרווח עם מעיל העור שלו בטירה.

אז זהו, שלא…

הטירה המבוצרת והמגוננת של אנבידיה אינה חסינה מפני איומים. לאנבידיה שלושה סיכונים עיקריים:

1) הלקוחות של אנבידיה

בשונה מכוח מונופוליסטי של מספר מועט של יצרנים, אנבידיה סובלת מכוח מונופסוניסטי - מספר מועט של קונים. עקב העלות הגבוהה של השבבים, מספר הקונים הוא קטן ושייך בעיקר לספקיות הענן הגדולות (מייקרוסופט, אמזון, גוגל וכו׳). מצד אחד, הן כל כך גדולות שרק ב-2023, הכנסות החברה עמדו על כ-45 מיליארד דולר.
מצד שני, מדובר בחרב פיפיות. אמזון, גוגל ומייקרוסופט כבר עובדות על שבבים בעצמם כדי לחסוך את התשלומים הגדולים לאנבידיה ולהיות תלויים בה פחות.
דינמיקה דומה קרתה גם בשוק המחשבים האישיים. אפל, לדוגמא, החליפה את אינטל בשבבים שהיא מייצרת. מספיק שאמזון תעזוב את אנבידיה, והכנסות החברה ירדו דרסטית וכך גם עלות ההחלפה תרד.

2) מאפייני עולם ה-AI

בינה מלאכותית מורכבת משני חלקים עיקריים - אימון והסקה. אימון (training) מודל AI הוא בעצם ההזנה שלו בכמות עצומה של מידע (כתבתי על זה בפירוט כאן). הסקה (inference) היא השימוש בפועל. כשאנו שואלים את ChatGPT שאלה, זהו שלב ההסקה על מודל שכבר אומן בעבר. השבבים של אנבידיה מותאמים בצורה מושלמת בעיקר לשלב האימון.
לדאבונה של אנבידיה, המודלים המשמעותיים כבר אומנו והעבודה (והכסף) מתנקזת להסקה. שם, סט האתגרים הוא שונה לחלוטין, אנבידיה מאבדת את כוח הקניין הרוחני שלה ומתחרה שם בשחקנים רבים ומשמעותיים. רק בשבוע האחרון רכשה אנבידיה שני סטארטאפים ישראלים כדי לחזק את היכולות שלה באיזור זה.

3) מתחרים

יצרניות השבבים כמו אינטל ו-AMD השיקו ארכיטקטורות מתחרות ל-CUDA. בשונה מ-CUDA שהיא טכנולוגיה קניינית של אנבידיה, לאינטל ו-AMD טכנולוגיות קוד פתוח אשר מקלות על יצירת האקוסיסטם סביבם ומחזקות את אפקט הרשת שלהן. מתכנתים, על פי רוב, יעדיפו קוד פתוח על פני קוד סגור.

אז האם אנבידיה באמת שווה את כל הכסף הזה? מוקדם לדעת.
מצד אחד, החברה הראתה יכולת להקדים את המהלכים, להתמקם נכון ולחפור חפירים עמוקים סביב הטירה שלה. מצד שני, בשונה מענקיות הטכנולוגיה האחרות, יש לה מעט מאוד לקוחות ומתחרים מבוססים ועקשניים אשר יעשו לה חיים קשים לאורך הדרך.

בכל מקרה הולך להיות קרב מרתק 🏰🍿

אמזון מבצעת את הקסם

מדובר בסופרמרקטים ללא קופות, בהם הלקוח פשוט לוקח את הפריטים שאותם רוצה לקנות והחיוב מתבצע אוטומטית - קסם 💫
מאחורי הקסם הזה יושבת טכנולוגיה מורכבת המשלבת מצלמות, חיישני תנועה, חיישני משקל ואלגוריתמים חכמים לזיהוי והתחשבנות אוטומטית.

אך איך בדיוק פועלת הטכנולוגיה הזו? הדרך הנפוצה לפתור אתגרים מסוג זה היא דרך שיטת Supervised Learning מתחום למידת המכונה. מי שמכיר יכול לדלג הלאה.
נסביר באמצעות דוגמא - נניח ואנו רוצים לזהות חתולים מתוך תמונה שהאלגוריתם מקבל. במקום להסביר לאלגוריתם בצורה מפורשת איך נראה חתול (אוזניים מחודדות, ארבע רגליים וכו’) אנו מזינים (מאמנים) אותו עם הרבה תמונות של חתולים (נקרא מידע מתויג, labeled). עם מספיק דוגמאות, האלגוריתם (נקרא גם מודל) ״לומד״ איך נראה חתול.

כפי שציינתי במאמר קודם, האתגר הכי גדול במוצר מסוג זה הוא הוכחת ישימות (feasability). על מנת שהטכנולוגיה תצליח, המערכת נאלצה להתגבר על מגוון אתגרים כגון:

• בעיות בצילום הפריטים כמו כאשר היד של הלקוח מסתירה חלק מהמוצר.

• קשיים בזיהוי המוצר המדויק מתוך הצילום.

• טעויות בזיהוי הוצאת פריט מהמדף (לקוח מחויב על פריט שלא לקח או להיפך).

• שגיאות בסכימת החשבון הסופי

אופס, הטריק התגלה

ובדיוק כמו לקוסמים הגדולים ביותר, גם לאמזון היה קשה להסתיר את הטריקים שלה לאורך זמן. ב-2022, נחשף הסוד המרכזי של Just Walk Out - המערכת לא הייתה כל כך אוטומטית כפי שאמזון טענה. למעשה, היא הייתה תלויה מאוד בקבוצה של יותר מ-1000 עובדי שכר נמוך בהודו. העובדים האלה עברו באופן ידני על צילומים מהסופרמרקטים, תייגו ידנית את המוצרים וסייעו לפקח על המערכת ולתפעל אותה מאחורי הקלעים.

אמזון למעשה ביצעה "מיקור חוץ" של הקופאים הפיזיים אל קופאים מרוחקים ששימשו ככוח עזר להפעלת הטכנולוגיה. לא ממש מקיימת את ההבטחה לפתרון מבוסס בינה מלאכותית.

ב-2023, בעקבות משוב ממשתמשים שביקשו דרך קלה יותר לראות קבלות של הקניות שלהם, אמזון הציגה את Amazon Dash Cart - סורק קונבנציונלי הממוקם על גבי העגלה ומאפשר תשלום דרכו בסיום הקנייה. לאחר מכן, אמזון הוציאה לחלוטין משימוש את Just Walk Out והחליפה אותה ב-Dash Cart. רגע, מרגיש כאילו הלכנו אחורה מבחינה טכנולוגית, לא? 🤔

התפנית הזו וחזרה לטכנולוגיות ישנות יותר נראית כצעד אחורה, אך לדעתי היא ממחישה את גדולתה של אמזון. הסיבה האמיתית לפניית הפרסה של אמזון היא פשוטה - הטכנולוגיה לא ישימה. לא ישימה במובן שהיא לא מאפשרת חוויה אוטונומית ללא עזרה מאחורי הקלעים.

ניסיון טכנולוגיה חדשה בהיקף מצומצם לפני השקתה הרחבה זו גישה נפוצה. כך ניתן להעריך את הערך שהיא מספקת ללקוחות לפני השקעת משאבים רבים. חברות סטארט-אפ רבות פועלות בשיטה זו, המכונה "concierge", שבה החוויה למשתמש נראית אוטומטית אך מאחוריה עומד תהליך ידני. חברת Airbnb, לדוגמא, התחילה בדיוק כך - המייסדים של החברה היו מגיעים פיזית לכל הדירות, מצלמים אותן, מוסרים אותן ללקוחות, ועוד.

אמזון ניסתה לאמץ גישה דומה עם טכנולוגיית Just Walk Out. לפני בניית הטכנולוגית המלאה, יצרה אמזון חוויה אוטומטית ללקוחות באמצעות תפעול ידני מאחורי הקלעים. כשהטכנולוגיה לא הוכיחה ישימות בכך שתוכל לפעול ללא התערבות אנושית, אמזון זנחה את הטכנולוגיה ועברה לפתרון נחות מבחינה טכנולוגית, אך בעל מענה מספק ללקוח. למרות שאמזון מעסיקה מעל מיליון וחצי עובדים, היא עדיין מספיק גמישה וזריזה להתנהל כמו סטארטאפ. מרשים ביותר!

ייתכן כי הבעיה העיקרית לא הייתה בטכנולוגיית Just Walk Out עצמה, אלא ביישומה בסופרמרקטים. הטכנולוגיה עשויה להתאים טוב יותר להקשרים אחרים בהם האתגרים הטכנולוגיים פשוטים יותר. דוגמה לכך הם אצטדיוני ספורט - מגוון המוצרים שנמכרים קטן יחסית, ובמקביל קיים לחץ גבוה של קהל האוהדים לרכישה מהירה. בסביבה כזו, טכנולוגיית Just Walk Out עשויה להתאים בצורה מושלמת ולאפשר חוויית רכישה נוחה ללא תורים ארוכים בקופות.

כמו שכתבתי על אפל עם השקת ה-Vision Pro, גם אמזון מצליחה להוציא מוצרים חדשניים לשוק בצורה מעולה, גם אם הדרך לא תמיד חלקה.