טיקטוק נגד העולם
סוד ההצלחה של טיקטוק, מי יכול להוריד אותה, ומה קורה כשמהמרים על סוס אחד
נועם יעקובסון הוא טיקטוקר חמוד שמכין סרטונים מעניינים על פרשת השבוע וכד׳. בסרטון די מוזר שלו הוא מספר סיפור נטול פואנטה אבל מעביר כרטיסיות בידו שכתוב עליהן שהוא מבקש שיעזרו לו בקידום התכנים שלו באמצעות לייקים, כיוון שהאלגוריתם של טיקטוק מעניש אותו בשל תכנים פרו-ישראלים.
כל הילדים קופצים רוקדים
אני לא צריך לספר לכם שטיקטוק זה חתיכת ביג דיל. בשנת 2019 היו לה 650 מיליון משתמשים, ובשנת 2024 מספרם כבר הגיע לכ-2 מיליארד! רק בארצות הברית יש מעל 150 מיליון משתמשים, והם מבלים בממוצע שעה וחצי ביום באפליקציה.
אז מה טיקטוק הצליחה לפצח שגרמה למשתמשים להגר אליה מהרשתות הקיימות? בשונה מרשתות חברתיות ״מסורתיות״, בהן התוכן המוצג נובע מאנשים שאני עוקב אחריהם / חבר שלהם, בטיקטוק התוכן מונגש באמצעות אלגוריתם אשר מנסה לנבא את התכנים שהכי סביר שאני אוהב. במובן הזה, אפשר להסתכל עליהם יותר כאפליקציית תוכן כמו יוטיוב מאשר רשת חברתית.
היא הצליחה להעניק ערך לכל צד:
למשתמשים - אלגוריתם ההתאמה של טיקטוק כל כך מוצלח שאינני צריך לעקוב אחרי אנשים שמעניינים אותי. התוכן הכי איכותי ורלוונטי (לכאורה..) מגיע ישירות אליי.
ליוצרי התוכן - מתייחס בעיקר ליוצרי תוכן צעירים ללא קהל עוקבים. בשונה מאינסטגרם, בה משפיענים צברו את ״נכס״ העוקבים שלהם במרוצת השנים והוא מקור הכוח שלהם, בטיקטוק די ליצור תוכן איכותי בשביל להצליח והאלגוריתם ידאג להפיץ אותו למשתמשים המתאימים.
לא סתם אושיות אינסטגרם, כמו משפחת קרדשיאן, מתבטאות כנגד טיקטוק - היא חוששת לוותר על כוח צרכני בדמות 363 מיליון העוקבים שלה ולהתחרות על איכות התוכן במקום.למפרסמים - בשונה מטקסט או תמונה, בוידאו ניתן להכניס מותגים ממומנים בצורה הרבה יותר מעודנת, אך לא פחות אפקטיבית. בנוסף, בטיקטוק מאוד נפוץ נושא ה״אתגרים״ - פורמט שפשוט קורץ למפרסמים.
טיקטוק על הכוונת של ארה״ב
הצלחתה הרבה של טיקטוק הסינית, יריבתה של ארה״ב במלחמת הסחר העולמית, העסיקה רבות את הנשיא טראמפ ולאחריו גם את ביידן. ב-2020 הנשיא טראמפ הוציא הוראה לפצל את הפעילות האמריקאית של טיקטוק מחברת האם הסינית. החשש היה פגיעה משמעותית בפרטיות המשתמשים, העברת נתונים של אזרחים אמריקאים לממשל הסיני ושימוש באלגוריתם התוכן לקידום תכנים אנטי-אמריקאיים. הוראה זו לא יצאה לפועל, אך טיקטוק העבירה את כל הנתונים שלה לשרתים של חברת אורקל האמריקאית מהשרתים הסיניים.
ב-2024, חתם הנשיא ביידן על חוק המאלץ את טיקטוק למכור את הפעילות האמריקאית שלה או שתעמוד בפני חרם.
זהו אחד הנושאים היחידים הנמצאים בקונצנזוס האמריקאי בכל קצוות הקשת הפוליטי.
לחוק, כצפוי, הגיעו תגובות נזעמות. משפיענים רבים התרעמו על הפגיעה הקשה בחופש הביטוי שלהם. כמובן שהחשש העיקרי הוא אובדן הביזנס הפורה שהם בנו בטיקטוק. המשפיענים המוצלחים מרוויחים עשרות אלפי דולרים לסרטון.
ביקורת משמעותית נוספת מגיעה מכך שמלבד ספקולציות, הממשל האמריקאי לא הצליח לספק אף ראייה מוצקה אחת אשר מוכיחה שטיקטוק אכן השתמשה בנתונים אישיים של משתמשים באופן שגורם נזק יותר מאפליקציות חברתיות דומות.
לא ברור איך תסתיים הסאגה של טיקטוק. הימור שלי, 150 מיליון משתמשים כפול שעה וחצי ממוצע ביום, זה לא משהו שאפשר להסיר בכזאת קלות מחנויות האפליקציות. זה גם עסק כל כך גדול שרק חברות הטכנולוגיה הגדולות כמו מייקרוסופט וגוגל יכולות לעמוד בעלויות הרכישה של טיקטוק ארה״ב, ולא נראה שבא להם להיכנס להרפתקה הזאת.
אבל מסתתר פה סיפור אחר, יותר מעניין.
כל הביצים בפלטפורמה אחת
מה משותף לאותו נועם יעקובסון, משפיעני אינסטגרם כמו קים קרדשיאן ומשפיעני טיקטוק אמריקאים אשר עתיד פרנסתם בסיכון? הם בנו את העסק שלהם בהישענות מלאה על פלטפורמה של חברה אחרת.
זהו מהלך מסוכן מאוד - מצד אחד, הפלטפורמה היא זו שהמליכה את המשפיענים וייצרה עבורם הכנסה. אבל מצד שני נשאלת השאלה ״מי הבעלים של התוכן?״. התשובה לכאורה פשוטה - של יוצר התוכן. אבל לא, הפלטפורמה היא הבעלים. אם טיקטוק תחדל לפעול בארה״ב, התכנים של היוצרים פשוט יימחקו.
אם התוכן שאני מעלה, כמו נועם יעקובסון, לא מתאים לאלגוריתם של טיקטוק, אף משתמש לא ייחשף אליו. ואז, הסיכוי לאירוע גיאופוליטי כמו מלחמה, או חוק לחסימת טיקטוק יכול להיות גזר דין מוות לעסק שלי.
אז זהו המלכוד שכל יוצרי התוכן ברשתות חבריות נמצאים בו - ככל שעולה החשיפה שלי ברשת, כך אני תלוי בה יותר והעסק שלי בסכנה אם משהו יקרה לה.
אז מה הפיתרון? כמו בשוק ההון, לפזר סיכונים. להפחית תלות ברשת אחת, להפיץ תוכן בערוצים בהם הצופים ״בבעלותך״ ולא בבעלות פלטפורמה (לדוגמא ניוזלטר 😉) ובעיקר להיות מודע.
כתוב ומונגש באופן ברור ויפה! כל הכבוד