אז את/ה רוצה להקים סטארטאפ
תמונה מציאותית מאחורי ההילה הנוצצת של הסטארטאפים
מי מאיתנו לא קינא בדמויות מ"מסודרים"? הסדרה שיצאה ב-2007 (וואו, מזמן..) הציגה לראשונה את החיים הנוצצים של סטארטאפיסטים צעירים ומלאי כסף. זו הייתה הפעם הראשונה שתרבות ה״סטארטאפ ניישן״ של ישראל קיבלה במה מרכזית וכולם רצו להיות חלק מזה.
15 שנה לאחר מכן, בשיא בועת הפוסט-קורונה של 2022, יוצאת סדרת מערכונים של "ארץ נהדרת" המתארת את חברת ההייטק(ס) המומצאת Webos החיה חיי עושר וחומריות. נדמה שכל אדם שני בישראל מקים או עובד בסטארטאפ.
המראה הזאת לחיי ההייטק בכלל וסטארטאפים בפרט תמיד הרגישה לי מגמתית ולא שלמה.
אני חושב שחשוב להציג תמונה מאוזנת וריאליסטית יותר של עולם הסטארטאפ, מעבר לתרבות השפע המוצגת כלפי חוץ.
קופצים למים 🌊
ב-2018, בהיותי ראש צוות פיתוח בסטארטאפ שנרכש על ידי חברה אמריקאית גדולה, החלטתי להגשים את החלום הישראלי ולהקים סטארטאפ משלי.
היו לי המון רעיונות וחשבתי שאחד מהם בטוח יצליח. מהר מאוד גיליתי שיש הרבה רעיונות טובים, אבל מעט מאוד רעיונות שהם גם טובים וגם אנשים מוכנים לשים עליהם כסף. היה לי אקסל שלם של רעיונות שנפסלו אחד אחרי השני על בסיס עיקרון זה.
דוגמא לרעיון כזה הוא אפליקציה לגילוי אוטומטי של אקורדים - אתה משמיע לה שיר והיא מזהה עבורך את האקורדים. אני בטוח שמי שמנגן על גיטרה יכול להתחבר לבעיה. רעיון טוב? כנראה שכן. האם מישהו ישלם עליו? בואו נקשה עוד יותר - האם אני הייתי משלם עליו? לא 🤕
משהבנתי כי אין בידי רעיון טוב ובר מינטוז (מלשון monetize - מאפשר יצירת הכנסה), החלטתי להציע את עצמי כשותף טכנולוגי (CTO) ולחבור לשותפים עם רעיון. אחרי מספר דייטים, חברתי לעוד מספר שותפים והקמנו את Kumba - אפליקציה להזמנת וטרינר עד הבית במחיר נוח.
הפיצוח העסקי נראה לי מושלם - בעלי כלבים וחתולים צריכים לחסן את חיית המחמד שלהם באופן סדיר והחוויה של לקחת אותם לוטרינר כל כמה חודשים מסורבלת ומלחיצה את חיית המחמד. אמנם וטרינר הבית זה לא רעיון חדש, אבל עד כה זה היה שירות יקר שמיועד לשוק פרימיום. החידוש שלנו היה להציע את השירות במחיר נוח יותר בעזרת טכנולוגיה ייחודית שתאפשר לווטרינר להגיע לבתי הלקוחות ביעילות. בוננזה 🤑
מבחינתי זה ענה על כל הציפיות - התחברתי לבעיה, נראה שיש פה שוק, תחום עיסוק שווה, יש נכונות לשלם ומאחורה יושבת טכנולוגיה מגניבה. יאללה, הולכים על זה!
הכלבויניק 🔧
בתור היזם-הטכנולוגי היחידי בחברה, הייתי אמון על בניית המוצר - אתר, אפליקציית web, אפליקציית mobile וכו׳. הייתה שם הרבה עבודה ולכן הייתי בטוח שבכך התפקיד שלי הולך להסתכם. בפועל זה כמובן לא היה כך. עם כל הפאסון של סטארטאפ טכנולוגי, היומיום שלי כלל הרבה דברים לא טכנולוגיים בעליל:
הרבה הרבה טלפונים - ״למה הוטרינר לא הגיע״, ״למה הכלב משלשל אחרי ביקור הוטרינר״, ״אני תקוע בעבודה ולא יכול לקבל את הוטרינר״ וכו׳ וכו׳..
ניהול מלאים של הווטרינרים - חיסונים, מזרקים אספקה ועוד.
גביית דמי מנוי ושירותים נוספים - נסיעה למקומות מוזרים לגביית מזומנים (אל תעשו את הטעות טירון הזאת ותעבדו רק עם אשראי), צ׳קים שחוזרים ועוד שלל סיפורי גבייה מתישים.
סבב תליית מודעות בכל גינות הכלבים באיזור המרכז.
שיווק החברה ברשתות החברתיות ובגוגל. מעקב אחרי מילות חיפוש שמביאות לקוחות.
ליווי וטרינרים חדשים לסבבים. ביקור אחד בחיים לא אשכח - יש לי פוביה בלתי מוסברת מחתולים. פעם אחת התלוויתי לאחד הווטרינרים ללקוח שהיו לו לפחות 50 חתולים. הרגשתי שהסיוט שלי בלילה קם לתחיה.
וכמובן, מלא מלא שיחות מכירה עם כאלו שמתעניינים במנוי.
העבודה בעיקרה סיזיפית ותפעולית. אתה בטוח שיש לך רעיון מדהים ו״איך עוד לא חשבו על זה קודם״. אבל זה לא עובד ככה - הלקוחות לא באים מעצמם. זה רק בזכות עבודה קשה, חוסר בושה כפייתי, התמדה, יצירתיות ושירות לקוחות בלתי מתפשר.
מסיבות, קוקטיילים ויאכטות? יותר כמו חודשים ארוכים ללא משכורת, שיחות ליליות עם לקוחות, חוסר וודאות תמידי ורכבת הרים רגשית.
באותם ימים שלקוחות היו מרוצים ומכרנו מנויים, תחושת הסיפוק הייתה ממכרת. הרגשתי שתיכף מדליקים את הזיקוקים. אבל בימים פחות טובים מבחינת מכירות או בפגישות לא מוצלחות עם משקיעים, התחושה הייתה כמו בלון שהוציאו ממנו את האוויר. בימים אלו, קשה מאוד להצדיק בפני עצמך את המהלך הלא שגרתי של יציאה ליזמות וויתור על עבודה ״בטוחה״ כשכיר.
סטארטאפ שהקמת זה משהו שהולך איתך לישון וקם איתך בבוקר - לטוב ולרע.
זה לא לכל אחד 🥵
אחרי כשנתיים, כשדברים לא התפתחו לצערי כמו שציפיתי, החלטתי להמשיך הלאה לאתגר הבא.
אני מאמין במשפט המפורסם של נלסון מנדלה - או שתצליח או שתלמד.
ואכן למדתי כמה דברים חשובים:
תכונות חובה ליזם הן אופטימיות וחוסן
יזמות היא מסע מאתגר שכולל רגעים קשים שמערערים הכל. לא סתם Jensen Huang, מנכ״ל Nvidia סיפר לאחרונה כי בדיעבד, הוא לא היה מקים שוב סטארטאפ. הוא לא ידע כמה זה הולך להיות קשה ותובעני. במהלך חיי הסטארטאפ אתם תחוו רגעים נוראיים שיגרמו לכם לפקפק בכל מה שבניתם עד כה. על היזם לפתח חוסן ויכולת לספוג כשלונות וכן אופטימיות בלתי מתפשרת להמשך הדרך. קל להגיד, אבל על גבול הבלתי אפשרי ליישום.
אם אתם לא מוכנים ללכלך את הידיים, אתם במקום הלא הנכון
יזם חייב לדעת לקלף מעצמו כל גרם של כבוד ובושה ופשוט לעשות את מה שצריך לעשות, בלי קשר לטייטל ותחום האחריות שלך. צריך להבין שכל סטארטאפ מורכב מקצת רעיון טוב והרבה הרבה אופרציה (מה שנקרא, go to market). אין משימה שלא ראויה לביצוע וכל אנשי הצוות צריכים לדעת לצלול לכל תחום שנדרש.
ועוד ה-ר-ב-ה דברים נוספים, אבל נשאיר את זה להמשך..
הקמת סטארטאפ היא חוויה ייחודית שקשה להסביר אותה במילים, עד שחווים אותה בעצמכם. למרות המחיר הגבוה שזה גובה, למדתי על עצמי שאני נהנה מהעבודה הרוחבית והמגוונת שכרוכה בלהיות בסטארטאפ, ולא רק בהתמקדות בתחום ספציפי. אבל זה אני - זה לגמרי לא מתאים לכל אחד.
אז בסופו של דבר, האם הייתי עושה את זה שוב? Damn right!
חושבים ללכת על זה ורוצים להתייעץ ולקבל פידבק כנה? מוזמנים לפנות אליי בשמחה :)