כשהכוח האנושי הופך לאינסופי
איך ייראה עולם עם אינסוף תמונות, סרטונים וטקסט?
השנה היא 1980. בילי, המתגורר בדאלאס, ארה״ב, נוהג להתנייד על גבי סוסו הנאמן. אם ירצה לבקר את חברתו ג׳ין ביוסטון, הוא יצטרך לצאת למסע רכיבה של עשרה ימים מפרכים.
בילי לא שמע על תחנות דלק או על וולמארט.
ב-1908 הציג הנרי פורד את מודל טי - המכונית הראשונה שהתאימה לכיסו של מעמד הביניים ונמכרה בכמויות מטורפות. למרות שהיו מכוניות גם חמישים שנים לפני כן, זו הייתה נקודת המפנה שבה המכונית נכנסה למיינסטרים. עד ליציאתו של מודל טי, אנשים תפסו את המכונית כסוג של כרכרה ואף קראו למכוניות הראשונות כרכרות חסרות סוס (horseless carriages).
יש לנו נטייה לחשוב על דברים בעולם על פי המציאות הקיימת. התניידות בסוף המאה ה-20 הייתה על בסיס סוסים ומגבלת המהירות שלהן הייתה כ-30 קמ״ש. יש להנרי פורד ציטוט שמיוחס אליו - ״אם הייתי שואל אנשים מה הם רוצים, הם היו מבקשים סוס מהיר יותר״.
אך מרגע שטכנולוגיה פורצת דרך נכנסת לחיינו קורים שני דברים:
אילוצים ומגבלות שהיו בעבר נעלמים.
אנשים מתחילים לדמיין שווקים/מוצרים/שירותים חדשים אשר מתאפשרים ללא אותם אילוצים.
ברגע שכל בית בארה״ב הפך לבעלים של רכב חדש, מגבלת המרחק נשברה. בילי היה יכול לבקר את ג׳ין בנסיעה של ארבע שעות בלבד. משם, אנשים התחילו לדמיין מה מתאפשר בעולם שבו ניתן להגיע ממקום למקום במהירות שיא.
נוצרו מגוון שווקים ושירותים חדשים. חלקם נותנים מענה ישיר למכונית כמו מוסכים, תחנות דלק וחניונים. אך חלקם נולדו מהבנה עמוקה יותר של מה שמתאפשר. דוגמא בולטת היא חברת וולמארט. בעבור נסיעה מעט יותר ארוכה, וולמארט הציעה ללקוחות מגה כלבו עם מגוון מוצרים עשיר.
הנפגעות העיקריות היו החנויות המקומיות, אלו שהיו מרחק רכיבת סוס מהבית..
עד להופעת האינטרנט, החסם הגדול ביותר של צריכת מידע היה הפצה - כדי להביא את הרעיונות שלי לתפוצה רחבה הייתי צריך לעבוד באחד העיתונים או ערוצי הטלוויזיה, לעמוד בכיכר העיר כמו נביא או לכתוב אנציקלופדיה. עם כניסת האינטרנט, חסם ההפצה נעלם כליל. היכולת שלי ליצור תוכן ולהפיצו מתבצעת באפס מאמץ ו(כמעט) ללא עלות.
האינטרנט לא רק שיפר את הפרודוקטיביות בכך שהפך את תהליך יצירת התוכן למהיר, אלא יצר עבודות חדשות כמו משפיענים, מתכנתי web ומוכרנים באמזון.
אך עדיין, המגבלה העיקרית של הפקת התוכן היה כוח אדם - מישהו היה צריך אשכרה לכתוב הכול. אך ברגע שכל אדם יכול להשתמש בכלי AI כמו ChatGPT, גם החסם הזה מתפוגג - התברכנו בכוח עבודה דיגיטלי בלתי מוגבל אשר יכול לייצר עבורנו כמות תוכן בלתי מוגבלת.
למרות פריצת הדרך, נראה שאנו עדיין מתייחסים ל-AI כמו סוס חסר כרכרה.
נסו לדמיין עולם של כוח עבודה (דיגיטלי, כן?) אינסופי, מצוי לרשות כל אדם בעולם, אשר יודע הכול, יכול לכתוב הכול ולבצע עבורנו הכול. מה המשמעות של זה? מה הן המשרות החדשות שייווצרו/יעלמו? אילו שווקים וקטגוריות יצוצו ממציאות כזאת?
נראה שאין מנוס מללכת להיפר-פרסונליזציה - ברגע שניתן לייצר כמות תוכן אינסופית, כל צרכן מידע יצפה לחוויה מותאמת אישית רק לו. החל מאתרי תוכן וחדשות ועד לסדרות בנטפליקס. ברמה הטכנית יש פה שינוי פרדיגמה רציני - במקום שכל התוכן יופק מראש ויחכה למשתמש, התוכן ייבנה בזמן אמת על פי העדפות ומאפייני המשתמש.
אבל אולי יקרה כאן משהו אחר, לא אינטואיטיבי בכלל, שיקח את האנושות אחורה מבחינה טכנולוגית?
ברגע שכל אחד יכול לייצר כמות אינסופית של תוכן דיגיטלי איכותי (לכאורה..), איפה יהיה טמון הערך? התשובה היא דווקא בחוויות אנושיות ופיזיות.
במרחב הדיגיטלי יפותחו כלים לזיהוי תכנים שנוצרו על ידי בני אדם ולא על ידי בוטים, מה שיאפשר לחוויות אותנטיות ואנושיות לבלוט מעל התכנים האוטומטיים. במקביל, במרחב הפיזי יתגבר ערכן של חוויות ממשיות כמו הופעות, מסעדות וסיורים. אין זה מפתיע שיש עלייה בפופולריות של ספיד-דייטינג על חשבון אפליקציות ההיכרויות.
אין ספק שבשנים הקרובות יצא המוטל טי של עולם ה-AI, ואיתו נדמיין מחדש את העולם שבו אנו חיים.