זה לא הגיל, זה אותו תרגיל

למה אני לא מכיר אף שחקן מתחת לגיל 45

איך נשכח אתכם כשאנחנו כל שנתיים מקבלים סרט?

זה לא באמת הולך להיות על קולנוע…

לאחרונה יצא לאקרנים הסרט ״בלתי נשכחים״ 4 עם שלל כוכבים עולים בתעשייה - סטאלון (בן 77), סטיית׳אם (הילד בן 56), 50 סנט (כמעט 50 years)… לפני שאני מואשם בגילאות, אין שום בעיה בשחקנים/יות מבוגרים ומאחל לכל החבר׳ה האלה קריירה ארוכה וברוכה. אבל זה לא הגיל - זה אותו תרגיל - לקחת מותגים שכבר אנחנו מכירים, ולסחוט את הלימון עד תום 🍋

הצצה באתרי הקולנוע תעמיד אתכם בפני דילמה בין סרטים כמו אקוומן 2, משחקי הרעב 7, מהיר (ועכשיו באמת כבר) עצבני 19, טרולים 3 - הקול טוב (משחק מילים לא פחות ממבריק..) וכמובן - אחד מלהיטי הפרה החולבת של Marvel - ספיידרמן, קפטן אמריקה ושות׳. תנסו לחשוב על סרט חדש באמת שראיתם ולא איזה המשך של מותג. או סרט בכיכוב שחקן/ית מתחת לגיל 45.

נשאלת השאלה - למה? למה אולפנים ורשתות טלוויזיה מחליטים פעם אחר פעם ללכת על בטוח ולא להפיק תוכן חדש עם שחקנים ורעיונות חדשים? בשביל לענות על השאלה הזאת, צריך להבין איך השתנה אופן צריכת התוכן שלנו.

1. עומס תוכן 🤯

התוכן הפך לנפוץ ומפוזר - קולנוע פיזי וטלוויזיה מתחרים עם פלטפורמות כמוTikTok, YouTube, Netflix ושות׳. בנוסף, כל אחד עם טלפון יכול ליצור תוכן באפס מאמץ. כפועל יוצא, הקרב על עיני הצופה (eyeballs) הפך לאכזרי. בטרייד-אוף הקלאסי של explore-exploit (ניסיונות חדשים אל מול דברים שכבר הוכיחו את עצמם), אין יותר מדי מקום לנסיונות של תוכן ושחקנים חדשים ולא מוכרים, ועדיף לנצח עם מה שיש לך.
אין זה מפתיע שזכויות השידור לסדרות קלאסיות בנות שלושה עשורים כמו 'חברים' ו'סיינפלד' זוכות לתמחור גבוה במיוחד בפלטפורמות הסטרימינג.

2. תוכן נישתי 🏝️

כדי להתמודד עם התחרות על תשומת הלב של המשתמשים ולבדל את עצמך היא לפנות לנישות. בגלל עומס התוכן וריבוי העדפות, כל אחד יכול לקבל מנה הגונה מכל קטגוריה - החל מתכניות שף שצדים את הארוחות שלהם בטבע ועד לגיטריסטים שעושים סולואים של אמנים מהעבר על מפוחית. האסטרטגיה של יצירת תוכן נישתי, המותאמת אישית לקהלים קטנים ומגוונים, נמצאת בניגוד למודל העסקי המסורתי של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה, המבוסס על יצירת תוכן המופנה לקהל רחב ככל האפשר כדי למשוך את המספר הגדול ביותר של צופים.

3. (איך אפשר בלי) Generative AI 🤖

יכולות הבינה המלאכותית שהתפוצצו בשנה האחרונה בעצם מעצימים את היצע התוכן (כמות ואיכות). ובהנחה שייפתרו סוגיית זכויות היוצרים של התוכן, אנחנו נראה התפוצצות של תוכן (לכאורה איכותי) שעוד יותר יעצים את התחרות וייצור מזבלה דיגיטלית אחת גדולה (אבל זה כבר לפוסט אחר).

אז איך מתקדמים מפה? מה יהיה עתידם של אמני העולם? האם לא מגיע להם עתיד שלא כרוך בלהיות רק משפיען שנוחש אותם נחש?

הפתרון טבוע במה שנדמה כאילו נשכח. זה מטורף, אני יודע, אבל קבלו רעיון מהפכני - חוויות פיזיות. אמיתיות. לא דיגיטליות. שלא ניתנות לגלילה או לדילוג.

ככל שהמרחב הדיגיטלי שלנו יזדהם ויתמלא, כך יגבר הצמא למשהו אמיתי - הופעה, סטנד אפ, הצגה וכו׳. כמה זמן זה ייקח? מאמין שבערך סביב יציאת ״בלתי נשכחים״ 7 🍿

אז לא לשכוח קצת לגעת בדשא מדי פעם… 🌱

---